מאות האנשים שהעדיפו לוותר בערב החג על ליל סדר משפחתי והגיעו לכיכר החטופים, זיקקו היטב את הסנטימנט הציבורי: שנה וחצי לתוך המלחמה, ישראל שוקעת מחדש לתוך הביצה העזתית מבלי שיש לה כיוון ברור כיצד בכוונתה להגשים את שתי מטרות־העל שהציבה לעצמה - השבת החטופים והכרעת חמאס.
הנשיא טראמפ הדהים: "אנחנו מנהלים שיחות ישירות עם איראן" // מתוך X
צה"ל אמנם מורה מדי יום לאוכלוסייה הפלשתינית לפנות שטחים נוספים, ובהם כאלה שכבר פונו בעבר, אולם עיקר הפעילות מתמקד בשלב הנוכחי בהחזקת השטח בשילוב תקיפות מהאוויר שמסיבות לחמאס נזק ואבידות מוגבלים. דומה שבמטכ"ל אין התלהבות מלחימה קרקעית עצימה שנפגעים בצידה, ובוודאי שלא מגיוס מילואים נרחב שיתחייב אם יוחלט לפתוח במתקפה מלאה.
בישראל מקווים שתפיסת השטחים הפלשתיניים - בשילוב הרחקת האוכלוסייה והפסקת הסיוע ההומניטרי - יפעילו לחץ מספק שיגרום לחמאס להגמיש את עמדותיו במשא ומתן. הנוסחאות שמונחות על השולחן מוכרות: שחרור של בין 5 ל־11 חטופים חיים (ומספר דומה של חטופים חללים) בתמורה להפסקת המלחמה למשך של 70-50 יום, לחידוש האספקה לעזה ולשחרור אסירים פלשתינים.
"מגלה עניין מוגבל"
המשא ומתן הזה מתנהל, לפי גורמים שונים, באיטיות מדאיגה, כשישראל אינה יוזמת אלא נגררת להגיב להצעות (בעיקר מצד מצרים). על פי אותם גורמים, האחריות לכך מוטלת על השר רון דרמר שמוביל את הצוות הישראלי, ומגלה לדבריהם "עניין מוגבל" בנושא, כפי שעולה גם ממיעוט המפגשים שלו עם משפחות חטופים.
דרמר, נזכיר, החליף את ראשי המוסד והשב"כ, שהרבו להעלות הצעות שביקשו לפרוץ את המבוי הסתום. בפרספקטיבה של כמה חודשים מתבקש לתהות אם ראש הממשלה נתניהו הדיח אותם כי איבד אמון בהם כפי שטען, או שאיבד רצון לפתור את הסוגיה מחשש לעתיד ממשלתו.
נתניהו אינו מציע למעשה שום פתרון מעשי: לא למלחמה בעזה, ולא לחטופים. גם אם יושג הסכם חלקי, תישאר ישראל עם עשרות חטופים ברצועה, רבים מהם חיים. זה מבטיח את המשך הלחצים השונים, לרבות מתוך צה"ל.
המכתבים השונים שפורסמו בימים האחרונים מטעם קבוצות שונות מטרידים מאוד את המטכ"ל, משום שהם מלמדים על סנטימנט מובהק: אנשים מוכנים לסכן את עצמם וללכת עד הסוף כשיש מנגד מטרה גדולה וברורה; הם אינם מוכנים לנהוג כך כשהמטרה שנויה במחלוקת, וכשמקבלי ההחלטות חשודים במניעים זרים.
העיסוק בענייני החטופים ועזה צפוי להתעצם בשבועות הקרובים גם על רקע ביקורו באמצע החודש הבא של הנשיא טראמפ בסעודיה. אתמול עדכן שר האנרגיה האמריקני כי ייחתם הסכם לאנרגיה גרעינית אזרחית בין וושינגטון לריאד. הסכם כזה תוכנן במקור להיחתם כחלק מהעסקה הסעודית הגדולה, שגולת הכותרת שלה אמורה היתה להיות הסכם נורמליזציה בין סעודיה לישראל.
הסכם אמריקני־סעודי, שישראל אינה חלק ממנו, רע לישראל לא רק משום שהוא זונח את האפשרות להרחיב את מעגל השלום האזורי, אלא כי הוא ממסד בסעודיה יכולת שעלולה לאפשר לה להגיע בעתיד ליכולת גרעינית עצמאית.
ההימור של נתניהו
אפשר שהפרסומים האלה היו חלק מהלחץ שוושינגטון מבקשת להפעיל על טהרן, כחלק מהמשא ומתן שנפתח בשבת על הסכם גרעין חדש. גם אם לוקחים בערבון מוגבל את הדיווחים על כך שהאמריקנים הניחו על השולחן טיוטת הסכם שאינה כוללת פירוק מלא של תוכנית הגרעין (כפי שדרשה ישראל), השיחות האלה מטרידות משום שנדמה שהשפעתה של ישראל עליהן מוגבלת.
האחריות על כך מונחת לטוב ולרע כולה על נתניהו, שהתיימר כל שנותיו להיות "מר וושינגטון" ו"מר גרעין". הדרך עוד ארוכה, אולם אם יושג הסכם בעייתי או חלקי שלא ירחיק את איראן מהפצצה באופן מספק, יוכל נתניהו להאשים רק את עצמו: באפשרותו היה לנצל את חלון ההזדמנויות החריג שנפתח באוקטובר, ולהורות לחיל האוויר לתקוף באיראן כפי שהמליצו לו רבים. נתניהו השתהה כי חיכה לטראמפ, וכעת הוא וישראל נתונים לגחמותיו.
החריקות בצמרת המדינית מנוגדות לתיאום ההדוק בין ישראל לארה"ב בדרגים הביטחוניים. יירוט הטיל ששוגר אתמול מתימן בוצע בידי מערכת ה־THAAD האמריקנית, ודווח גם על ביקור של מפקד חיל האוויר תומר בר בוושינגטון. הממסד הביטחוני האמריקני מעורב גם בנעשה בסוריה ובלבנון, שבה נדמה כי הלחץ הצבאי הישראלי על חיזבאללה מצליח לטלטל את הזירה הפוליטית הפנימית.
כל העניינים האלה משניים לסוגיה העיקרית: החטופים ועזה. ככל שישראל מתרחקת מפתרון, היא מביאה על עצמה את החרפת המאבק הפנימי, ואת העצמת הלחצים החיצוניים. דבריו של נשיא צרפת מקרון, כי ארצו תתמוך בהקמת מדינה פלשתינית ללא חמאס, היו פועל יוצא של כישלון מתמשך במדיניות החוץ הישראלית.
מתקפת הציוצים של בנו של ראש הממשלה שבאה אחר כך לימדה, כתמיד, על שמתחולל בסביבתו: בין אם הדברים ייצגו את דעתו של נתניהו ובין אם לא, נזקם גדול. העובדה שהמצייץ נהנה מגישה חופשית למקבל ההחלטות העיקרי וגם משירותים יוקרתיים של מדינת ישראל רק מעצימה את טירוף המערכות.
המכתבים שפורסמו בימים האחרונים מטרידים מאוד את המטכ"ל, משום שהם מלמדים על סנטימנט מובהק: אנשים מוכנים לסכן את עצמם כשיש מטרה גדולה וברורה; הם אינם מוכנים לנהוג כך כשמקבלי ההחלטות חשודים במניעים זרים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו