המסתערבים מדברים: כך שלפנו מחבל בכיר מלב הקסבה בשכם

המחבל הבכיר ד' ציין את תחילתה של השנה האזרחית החדשה בבית הקפה שבבעלותו בקסבה של שכם. זה היה ערב 1 בינואר 2025, והמקום היה שקט יחסית. ד' צפה בטלוויזיה ומולו ישבו שני מבוקשים ששיחקו עם הטלפונים, ולא שיערו מה עומד לנחות עליהם בקרוב.

הוא פתח את המקום זמן קצר קודם לכן והעניק לו את הכינוי הטעון "קפה ודיע" על שמו של מנהיג ארגון הטרור "גוב האריות" בשכם, ודיע אל־חוח, שחוסל באוקטובר 2022 על ידי ימ"מ. המחבל הבכיר שאף להחזיר לגוב האריות את תהילתו, ולא ידע שיחידת המסתערבים של מג"ב איו"ש יושבת על הגב שלו.

המסתערב רס"ר ל': "לפעמים אני אומר לעצמי: 'אם רק הייתם יודעים מה אני עושה ואיך אני מסכן את החיים שלי כל יום למען המדינה'"

"ידענו שתגיע הזדמנות"

בראיון יוצא דופן עם הלוחמים, המסתערבים ומפקד היחידה סנ"צ ק', הם מגוללים את חטיפתו מתוך ליבת הטרור ומתארים את הרגעים הדרמטיים הנראים כמו לקוחים מסרט אקשן הוליוודי.

"היינו שם שבוע לפני כן, 30 מטר ממנו", חושף פקד ע', סגן מפקד פלגת המסתערבים. "כמעט שלפנו אקדחים כאשר המחבל קיבל טלפון ורץ החוצה. הסתובבנו עוד קצת, קנינו ירקות ופירות והלכנו משם. ידענו שתגיע הזדמנות נוספת". 

גם בפעם השנייה הגיעו המסתערבים לבית הקפה כשהם חוצים את הסמטאות הצרות ופוסעים מול מקומיים, שלא זיהו שמדובר בכוח ישראלי מיוחד. "כשנכנסנו פנימה, המחבל ד' נבהל והופתע", משחזר המסתערב רס"ר ל'. "הוא חטף פיק ברכיים והעיניים שלו נפערו לרווחה. ע' תפס אותו מהמעיל ושלף אותו מהכיסא. אני השכבתי אותו על שולחן ומצאתי עליו סכין".

המשימה היתה לעצור או לחסל?   ל': "המשימה היא לעצור ולהביא לתשאול בשב"כ. אם המחבל שולף עלינו נשק, הוא מחוסל. אם היה בורח, היינו יורים לכיוון הרגליים". 

הכאוס הוא לא דבר חדש

את היציאה מהקסבה ביצעו הלוחמים תוך התמודדות עם הפרות סדר קשות, שכללו ירי, זריקת סלעים והשלכת מטעני נפץ ובקבוקי תבערה. הכאוס הזה אינו חדש להם, והם מתמודדים איתו כבר שנה וחצי בלחימה מפרכת ביו"ש, גם כשבלבנון הוכרזה הפסקת אש ומול עזה הייתה רגיעה לאור עסקאות החטופים ושחרור אסירים ביטחוניים.

כעת הם חושפים איך חיסלו בהפרש של חצי שנה את ראש חמאס ג'נין וגם את מחליפו; כיצד מנעו ב־7 באוקטובר פשיטת מחבלים לאזור השרון; ומה עשו כשנתקלו במבוקש פחדן, שהסתתר מאחורי בנו הפעוט. 

המסתערבים, בעלי חזות של מוסלמים אדוקים, מספרים על רגעים מכמירי לב, שבהם הגיעו לסייע בחילוץ מהעוטף ונתקלו באזרחים מבוהלים שסירבו לפתוח להם את הדלתות, מחשש שהם מחבלים. "אני לא מאשים אף אחד", אומר ל' בכאב. "אני רואה את המבטים במרכזי קניות ואומר לעצמי 'אם רק הייתם יודעים מה אני עושה ואיך אני מסכן את החיים שלי כל יום למען המדינה'".

הכתבה המלאה בסופ"ש במגזין "שישבת" ובאתר "ישראל היום".