החזית הישראלית הפנימית אותה הממשלה דואגת להרחיב פוגעת בטיפול בחזיתות המלחמה

בשבועות האחרונים, בלהט שבירת הפסקת האש וחזרה ללחימה בעזה (שלא מתכתבת עם ההצהרות הלוחמניות שלפני חידושה ולא עם "פתיחת שערי הגיהינום", בינתיים) ובצל המשך עקבי במסע הדה־לגיטימציה של הממשלה מול הרשות השופטת, ארגוני האכיפה והביטחון - מסע שהחזיר את הזירה הפנימית לימים של טרום 7 באוקטובר 2023 - מתחוללים בזירות הרחוקות שינויים שעלולים לאתגר את ישראל באופן שלא הכרנו בעבר.

בכל אחת משלוש הזירות הרחוקות מתקיימים שינויים שישראל אינה מעורבת בהם באופן ישיר, אך כל שינוי יקרין באופן מיידי על ביטחונה של ישראל:

סוריה – בשבוע החולף התרחשה תקרית ראשונה בין מחבלים בדרום רמת הגולן הסורית לבין כוח צה"ל. תקרית שמסמלת את הקו העדין שבין מרחב החזקה לעומק לבין רצועת ביטחון. אבל התהליך העיקרי שמתקיים במקביל הוא התבססותה של טורקיה בסוריה שכוללת שיקום בסיסים, סיוע בהקמת צבא סוריה החדש ואולי אפילו נוכחות צבאית טורקית - ואת עמדתה ומדיניותה של טורקיה בהנהגת ארדואן כלפי ישראל אנחנו מכירים היטב.

תימן – החות'ים, שקשרו את גורלם עם רצועת עזה מאז אוקטובר 2023, נותרו השלוחים היחידים שפעילים (לאחר ירידתם מהבמה של חיזבאללה, המיליציות בסוריה ובעיראק). תקיפותיהם משקפות עמדה שמבטאת את העצמאות שהם פיתחו בשנה האחרונה, ואפילו תקיפות אמריקניות ואולטימטום של נשיא ארה"ב לא הניאו אותם מכוונתם. מאז חידוש המלחמה לפני כשבוע וחצי, אנו עדים מדי יום לשיגור של טיל ארוך־טווח מתימן לישראל ולעיתים אפילו שני טילים. מלחמת ההתשה שהחות'ים כופים עלינו תלווה אותנו עוד זמן רב ותחייב את ישראל להשתנות ולהיערכות תואמת. הרי אי אפשר להפריט את הגנת מדינת ישראל בידי זרים, גם אם זו המעצמה החזקה בעולם. הגבול הדק בין הרתעה להבלגה יחייב בשלב מסוים את ישראל לפעול (בתיאום ובאישור ארה"ב).

איראן – ארה"ב פועלת בשני ערוצים מקבילים. מצד אחד שולח הנשיא דונלד טראמפ מכתב למנהיג איראן ובו הוא קורא למשא ומתן באשר לתוכנית הגרעין. קריאה זו לוותה בהצהרה כי לאיראן לא יהיו יכולות גרעיניות. מצד שני מנסה ארה"ב להציב "פטיש" צבאי מרתיע. הצבת האולטימטום של הנשיא טראמפ לאיראן דרך איום על החות'ים לא רק שלא הועיל, אלא הביא את האחרונים לשגר טילים בתדירות הרבה יותר גבוהה מאשר לפני האיום. מעשה זה מהווה קריאת תיגר והתרסה כלפי ארה"ב. בינתיים כל צד מוציא סרטונים ומעביר מסרים.

ארה"ב העבירה לאזור מפציצי 2־B ונושאת מטוסים נוספת ואילו האיראנים מפיצים סרטוני תעמולה של "עיר הטילים" החפורה היטב, והאדרה (מוגזמת ולא ריאלית) של מערכות ההגנה האווירית סביב אתרים רגישים ברחבי איראן. מאחר שמנהיגי שתי המדינות אינם צפויים, החלפת המסרים יכולה במהירות להתחלף בעימות ישיר, שבו ישראל תהפוך לשחקן מרכזי.

כל ההתרחשויות הללו קורות כאשר ישראל עסוקה ומרוכזת בלחימה בעזה, שבשלב זה איננה מתקדמת להשגת אף אחת משתי מטרות המלחמה. במקביל הזירה הפנימית גועשת, מפלגת את החברה, השסועה ממילא, ומאיימת בעיקר על צבא המילואים שכבר מראה סימני סדק. אם אחת מהזירות הרחוקות תתממש באיומה נזדקק שוב לצבא מילואים גדול, חזק, מחויב ומגויס, ואז לא בטוח שנראה אותו מתייצב לשורות.

חובה על כל מקבל החלטות שלא לאבד את התמונה הגדולה, להרים את הראש, לבחון את הזירות הרחוקות ולוודא שלא נתעורר בוקר אחד עם מציאות שנכפית עלינו, אך בעיקר כזו שמאתגרת את ישראל באופן שלא נערכנו אליו או צפינו.