עומר ונקרט, שורד השבי ששוחרר מעזה לאחר 505 ימים, סיפר בריאיון מצמרר ל"וול סטריט ג'ורנל" על מסכת ההתעללות הקשה שעבר ועל ההבטחה שנתן לחבריו שנותרו מאחור: "הבטחתי להם שאעשה הכול כדי להחזיר אותם כמה שיותר מהר". מאז שובו, הוא הפך את החזרת החטופים למטרה הלאומית העליונה: "לא השמדת חמאס, לא להרוס תשתיות – רק החזרת החטופים. בזה ימדד הניצחון".

ונקרט, בן 23, נחטף ממסיבת הנובה, לאחר שנמלט עם עשרות צעירים נוספים למיגונית המוות. המחבלים השליכו רימונים לתוך המיגונית והציתו אש. "הם שורפים אותנו!" מישהו צעק, והוא זינק מתוך ערימת גופות, רץ מבעד ללהבות – ונתפס. בעזה, הובילו אותו לתוך המנהרות, שם נשאר שנה וארבעה חודשים מתחת לאדמה, כמעט בלי אור, אוויר או קשר אנושי.

"אני זוכר מישהו רוכן מעליי ונותן לי אגרוף לפנים, מאבד את ההכרה, ואז מישהו אחר דורך עליי, שוב מאבד את ההכרה, שוב מישהו מעיר אותך", סיפר.

לאורך השבי, ונקרט עבר התעללות קשה מצד אחד מהמחבלים ששמרו עליו, שוונקרט כינה "צנון". באחד הימים, אחרי שמבצע של חיל האוויר הרג את אביו של השומר, הוא פתח את דלת התא, בעט בונקרט בראש ובגב, הכריח אותו לבצע עשרות שכיבות סמיכה עד שהתמוטט, ירק עליו והיכה אותו באלימות במוט ברזל. המכות נמשכו גם ביום הולדתו ה-23.

"תגיד שאתה בן זונה, תגיד שאתה כלב", צעק עליו השומר.

למשך 197 ימים הוחזק ונקרט לבדו בתא צר באורך של כ-10 מטרים. כדי לשמור על שפיותו, קבע לעצמו שגרה: היה הולך הלוך וחזור, שר לעצמו שירי ראפ , מדבר עם עצמו ומתפלל. לפעמים הכריח את עצמו לבכות – רק כדי לא לאבד שליטה בהמשך.

לאחר חצי שנה לבד, נכנסו אליו שלושה חטופים נוספים – גיא גלבוע דלל, אביתר דוד וטל שוהם. "אם הם לא היו מגיעים, הייתי מגיע למצב קטטוני", אמר. הם חלקו חפיסת קלפים, שיחקו שחמט, עשו תחרויות ספורט , ודיברו על הרגע שבו ייצאו יחד לאכול המבורגר בתל אביב.

אבל הרגע הזה לא הגיע - עדיין

כשנודע לו שעתיד להשתחרר – ודוד ודלאל יישארו מאחור – הם הספיקו להתחבק לפחות שתי דקות. "זה מצב שיכול לרסק אותם – לראות מישהו שהיה איתך 250 יום יוצא ואתה נשאר ולא יודע מה יקרה איתך", סיפר ונקרט. על במת חמאס בעת שחרורו, ראה אותם מהרכב הסמוך מנופפים לו לשלום. בהמשך פרסם חמאס סרטון שבו הם נראים מביטים בו ונואשים לגורל דומה.

ונקרט סיפר כי פחד מהאפשרות שצה"ל ינסה לחלץ אותם בכוח: "המקום היה ממולכד – אם היו באים, לא היינו יוצאים בחיים". לדבריו, ככל שהלחימה גברה, כך החמיר היחס כלפיהם. באוקטובר, כשהסיוע לעזה צומצם, כמעט לא קיבלו אוכל. רגליהם של שהם ודוד הפכו לכחולות וצהובות. הוא עצמו ירד מעל 36 קילו מאז שנחטף.

במהלך השבועות האחרונים לשבי, סימני הפסקת האש ניכרו: כמות האוכל גדלה באופן חד, ואף הובאה חפיסת שוקולד שעליה תאריך ייצור עדכני – סימן לכך שסיוע נכנס. אך גם אז – האלימות נמשכה. "לא משנה כמה טוב נתייחס אליכם, העולם תמיד יחשוב שאנחנו הרעים", אמר לו אחד השומרים – ואז היכה אותו.

יומיים לפני שחרורו, הוצא ונקרט לראשונה מעל הקרקע – כדי לראות את ההרס בעזה. לאחר מכן צילמו אנשי חמאס סרטוני תעמולה, ודרשו ממנו להצהיר שכל הישראלים צריכים לחזור לאירופה. "זה לא היה קל לראות את ההרס – כמו שלא היה קל לראות את מה שהיה במקלט בנובה", אמר.

מאז שחרורו ב-22 בפברואר, ונקרט מתגורר בבית הוריו בגדרה. "מה הסיבה שאני פה ואביתר וגיא לא איתי עכשיו?" שואל. ונקרט כבר נפגש עם רעיית ראש הממשלה, עם חברי כנסת ועם חברי צוות המשא ומתן, ודיבר בעצרת להשבת החטופים.

"צריך שתהיה הבנה – לכל מילה שהממשלה או הצבא אומרים, יש השפעה ישירה וברורה על הגורל שלנו. אני אומר 'שלנו' – כי אנחנו עדיין שם", אמר.