נהפוך הוא: היד של נתניהו ושריו צריכה לרעוד לפני שיחתמו על גיוס מילואים נוסף

נכון לכתיבת שורות אלה, ישראל מעדיפה להימנע מחזרה ללחימה בטווח הזמן המיידי. בדרג המדיני שוררת אופטימיות זהירה ביחס לאפשרות להארכת הפסקת האש בכמה שבועות, בתמורה להשבת מספר חטופים מצומצם.

אולם לאור הכפירה המוחלטת של נתניהו בטענה כי יש להשיב קודם את כל החטופים גם במחיר של השארת חמאס בשלטון, ואז לבנות על הפרות מצד ארגון הטרור שיצדיקו חזרה ללחימה - חידוש הלחימה והתמרון הנרחב ברצועת עזה במטרה למוטט את שלטון חמאס האזרחי והצבאי נראים כשאלה של מתי, ולא של האם.

הרמטכ"ל החדש אייל זמיר אמר השבוע כי גם שנת 2025 תהיה שנת מלחמה. אך מעבר להכרזות הבומבסטיות בליווי הטון המאיים, והעובדה כי אין מחלוקת בצורך הלאומי בהשבת החטופים ובמיטוט חמאס - נתניהו והרמטכ"ל יידרשו לספק לציבור הסבר, ברחל בתך הקטנה, כיצד המטרות שלא הושגו לאחר שנה ושלושה חודשים של הפעלת כוח משמעותי ברצועה עד הפסקת האש הנוכחית, יעלו הפעם יפה בידה של ישראל?ּ

משאב לאומי מתכלה

מעבר למחשבה על המחירים בגוף ובנפש, השאלה הזו משמעותית ביותר ביחס למשאב הלאומי שנתפס בעיני הממשלה כבלתי מתכלה - משרתי המילואים. בממשלה לא יכולים לתפוס את גיוס המילואים כפעולה הנעשית בהינף יד.

עקרון מלחמה מרכזי שהופר מאז אותה שבת שחורה הוא האינטרס במערכה קצרה וממוקדת. אי אפשר לבנות את הביטחון הלאומי של המדינה על בסיס אוכלוסייה קטנה של משרתים שיידרשו להקריב בכל שנה חודשים רבים מחייהם להגנת המדינה. עם הזמן, גם המסירות המדהימה הזו שלהם עלולה להישחק.

באשר לסוגיית החטופים, ברור גם לרבים בדרג המדיני כי משא ומתן הוא האפשרות האפקטיבית ביותר. העדות היא המאמצים הרבים של נתניהו וגם האשראי השקט מסמוטריץ' להמשיך את הפסקת האש הזמנית. עם זאת, בהיעדר הסכמות במשא ומתן, בממשלה מקווים כי חזרה ללחימה תגרום לחמאס להתפשר בהמשך בסוגיית החטופים, אך אין ערובה לכך.

גם לאחר המכות הקשות שהונחתו על עזה מאז תחילת המלחמה, חמאס הצליח להמשיך להתקיים ולעמוד על דרישותיו הבסיסיות לנסיגת צה"ל ולסיום המלחמה בתמורה לחטופים שנותרו בשבי.

באשר למיטוט שלטון חמאס, בצה"ל מסמנים שורה של שינויים המגבירים את הסיכויים הפעם להגיע להכרעה, ובהם הסרת ההגבלות על חימושים מצד טראמפ, לקיחת אחריות על חלוקת הסיוע ההומניטרי ותקיפה עצימה ללא זירה צפונית פתוחה שתיעשה במקביל מצפון ומדרום ולא בצורה טורית ואיטית.

בממשלה גם רוצים הפעם להמשיך לשלוט בשטח - כלומר, סופו של התמרון עשוי להיות ממשל צבאי ישראלי, כך שחמאס לא יוכל לשוב להתבסס.

אולי באמת הפעם התנאים יאפשרו לישראל להשיג מטרות שהיא לא יכלה להשיג עד כה, וחידוש הלחימה יתברר כצעד נכון. מבחן התוצאה יוכיח.

אך במסגרת השיקולים, היד של נתניהו ושל שריו צריכה לרעוד לפני שהם יאשרו שוב גיוס מילואים נרחב. לפחות כמו שהיד שלהם רועדת מאישור חוק שיש בו סנקציות משמעותיות לגיוס החרדים.