נקודת הפתיחה טובה: האתגרים הביטחוניים של ישראל בשנה הקרובה

אתמול זה היה סמל אוריאל פרץ. שלשום סמ"ר יובל שהם. כל יום והחלל שלו במלחמה הארוכה הזאת שהחלה בשנת 2023 וגולשת ל־2025, וסופה אינו נראה באופק.

חלקות הנופלים בבתי העלמין הצבאיים הן עדות אילמת למחיר המלחמה. כמוהן הקיבוצים החרבים בעוטף עזה, והיישובים המופצצים בגבול הצפון. "ניצחון מוחלט" היא סיסמה יפה לפוליטיקאים. בני אנוש משלמים את מחירה היומיומי בדם, ברכוש, בכסף, בנפש.

ליבת תפיסת הביטחון של ישראל היא ניהול מלחמות קצרות והעברתן לשטח האויב. בחלק הראשון ישראל כשלה: המלחמה הנוכחית היא הארוכה בתולדותיה.

בחלק השני היא נחלה הצלחה חלקית: הלחימה מתנהלת ברובה בשטח האויב, אבל העורף הישראלי עמד וממשיך לעמוד תחת איום משלל חזיתות.

שחיקת מעגל האיבה

אפשר לסכם את השנה היוצאת בשורת ההישגים, והיו לא מעט כאלה: חיזבאללה הוכה בצפון ואיבד את רוב הצמרת המדינית־צבאית שלו ובראשה מנהיגו הכל־יכול, חסן נסראללה. חמאס הוכה בדרום ואיבד את רוב ההנהגה המדינית־צבאית שלו, ובראשה מנהיגו הכל יכול יחיא סינוואר. איראן איבדה כמה מעוזים חשובים בציר הרשע שלה וספגה פגיעות בנכסים אסטרטגיים על אדמתה.

גם החות'ים בתימן הותקפו, והטרור ביהודה ושומרון ספג מכות כואבות. ואפילו הנשיא אסד איבד את שלטונו. וגם אם הדבר קרה באופן לא מתוכנן, הוא תרם לשחיקת מעגל האיבה שמקיף את ישראל.

ואפשר גם לסכם את השנה היוצאת בשורת הכישלונות, והיו לא מעט כאלה: 100 החטופים שלא חזרו הביתה. עשרות אלפי המפונים שעדיין עקורים מבתיהם בצפון, וגם בדרום, והשיקום שמתמהמה. פתיחת מערכה ישירה מול איראן, ששיגרה לראשונה (פעמיים) טילים וכטב"מים לישראל.

התעצמות המערכה הישירה מול החות'ים בתימן והתגברות משמעותית בטרור מיו"ש. פגיעה במעמדה המדיני של ישראל ובחוסנה הכלכלי, והאצת ההליכים המשפטיים נגד בכיריה בעולם.

השנה שמתחילה הלילה בחצות מביאה איתה שלל אתגרים בכל החזיתות האלה. זאת תהיה השנה שבה יוכרעו העניינים באיראן. על הפרק פרויקט הגרעין, וכל האפשרויות פתוחות: מניסיון איראני לפרוץ לפצצה, דרך תקיפה ישראלית (או אמריקנית, או משולבת) ועד להסכם חדש.

כל הנתיבים האלה יעברו בבית הלבן של דונלד טראמפ, שעתיד להיות שחקן המפתח במה שיקרה במזרח התיכון בשנה הקרובה ומעבר לה.

זאת תהיה השנה שבה תידרש ישראל גם להחליט על עתיד הרצועה. לא רק האקסיומה של השבת חטופים שווה להפסקת הלחימה, אלא גם עיסוק אמיתי בסוגיית היום שאחרי, בנפרד או כחלק מעסקה רחבה שתכלול הסכם נורמליזציה עם סעודיה ועם מדינות נוספות.

עסקה כזאת תהיה קיר מגן חשוב של ישראל מפני הציר השיעי, והיא אמורה גם להעניק זריקת מרץ משמעותית למשק הישראלי.

הכרעה בסוריה ובלבנון

וזאת תהיה גם השנה שבה יתעצבו דברים בצפון; בלבנון שתידרש להכריע אם היא חוזרת להיות בת ערובה של חיזבאללה או משתחררת לחופשי, ובהמשך לכך של אופי הפעילות שיקיים בה צה"ל. ובסוריה שתעצב את עתידה תחת המשטר החדש, ותידרש גם לעצב את יחסיה העתידיים עם ישראל לדו־קיום, חם או קר, או ללחימה.

זאת תהיה גם השנה של הזירה הפלשתינית, שסופרת לאחור לקראת מותו של אבו מאזן והכאוס שעלול להשתרר בהיעדרו. יש בישראל שמברכים על כך, כחלק מתוכניתם הגדולה לספח את הגדה: דומה ששמחתם מוקדמת מדי, ובעיקר מתעלמת מהמחיר הכבד שעלול להתלוות אליה - ביטחוני, מדיני וכלכלי.זאת תהיה גם השנה שבה צה"ל יידרש להסתכל פנימה, ולהתחיל בשיקום. להשלים את התחקירים, ולהפיק את הלקחים. מפקדים, ובראשם הרמטכ"ל, ילכו הביתה.

אלה שיבואו אחריהם יידרשו לחריש עמוק כדי לבנות מחדש את האמון של הצבא בעצמו ושל הציבור בו. הם יידרשו גם לסוגיות נפיצות ובראשן שילוב חרדים ועתיד צבא המילואים וגודל צבא הקבע ופרישה סיטונית של מפקדים והשקעות עתק בפלטפורמות, והם יוכלו להן רק אם יקפידו להצדיע לדגל, ולו בלבד.

זאת תהיה השנה שבה הפוליטיקאים ימשיכו לנסות לסרס את צה"ל, ואת השב"כ, כחלק מהחזית המסוכנת ביותר לישראל: הזירה הפנימית.

ראשיתה של המלחמה לימדה מה קורה כשישראל מקוטבת ושסועה: היא הופכת טרף לאויביה.

המשכה של המלחמה לימדה מה קורה כשישראל מתלכדת מול האתגר, כל אתגר: היא יכולה לו, ובגדול.למרבה הצער והדאגה, המערכת הפוליטית חזרה מזמן ל־6 באוקטובר.

בעוד חיילים נופלים בעזה, הכנסת עסוקה בחוקי השתמטות מגיוס, בהגבלות על מערכת המשפט והתקשורת, ובניסיונות לחמוק מוועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את כשליה שלה ותבטיח שאסון דומה לא יקרה בעתיד.

על סף סחרור מסוכן

הפער הזה בין צוות הטנק בעזה ומחלקת הסיור בלבנון וכוח הפשיטה בג'נין, לבין ההתנהלות במסדרונות הפוליטיים, לא נותן מנוח.

הוא הסיבה להיעדר פתרון לסוגיית החטופים, ולתסכול הגובר בקרב אנשי המילואים ומשפחותיהם ומשרתי הקבע ומשפחותיהם, ולשיהוי בפתרונות אזרחיים מספקים לבעיות המפונים והשיקום, ולנטישת מוחות את הארץ, ולתחושה הגוברת שבמקום לעסוק בעיקר נקלעת ישראל לסחרור מסוכן חדש.

בידיה של ישראל לבחור אחרת. הקלפים סידרו לה התחלה לא רעה ל־2025. טראמפ בבית הלבן, וגם מצב ביטחוני משופר ברוב החזיתות.

אם רק תדע להסתדר עם עצמה ולתעדף עיקר מטפל, לאומי מפוליטי, כללי מאישי, ואם תצליח לשים את האגו והכבוד בצד ולפעול מהראש ולא מהבטן, ישראל תוכל לכל היתר.