לו היינו צריכים לתת למערכת הביטחון ציון על תפקודה בשנתיים האחרונות, המילה "נכשל" היתה מחווירה לנוכח אסון 7 באוקטובר. במחדלים על גבי מחדלים, בכל מובן - במודיעין, בהיערכות המבצעית בשטח, בתפיסת האויב, במעבר משגרה לחירום, ועוד - הובילה רוב מערכת הביטחון את ישראל לאסון קולוסלי, שאת מחיריו הכבדים נמשיך לשלם גם היום ונשלם עוד שנים רבות.

ההפתעה האסטרטגית של חמאס שיבשה את תורות הלחימה ואת כל שרשרת הפיקוד של צה"ל, שלא הצליחה לגבש תמונת מצב לגבי המתרחש, וכשלה במשימתה לגייס את הכוחות ולסנכרן ביניהם כדי להדוף את האויב.

למרות גילויי גבורה עילאיים של לוחמים ואזרחים, הצליחו כ־3,000 מחבלים של ארגוני הטרור וסתם אספסוף לטבוח, לרצוח, לאנוס, לבזוז, לשדוד ולבצע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות בחיילים ובאזרחים תמימים שישנו בבתיהם או רקדו במסיבה. 1,163 אזרחים וחיילים נרצחו באותו יום, כ־2,000 נפצעו ובהם מאות באורח קשה, וכ־251 נחטפו חיים או מתים לרצועת עזה.

צה"ל צריך מפקד חדש ומטכ"ל שלא נגוע במחדל, כדי לבנות מחדש את כוחותיו ולמנוע את משבר כוח האדם - שמאיים עליו לא פחות משהגרעין האיראני מאיים על ישראל

ישראל הכריזה מלחמה על חמאס, ולאחר הדיפת המחבלים קבע הדרג המדיני שלושה יעדים: מיטוט שלטון חמאס, מיטוט זרועו הצבאית והשבת החטופים. 15 חודשים מאז, עמד צה"ל בצורה טובה יחסית רק במשימת מיטוט הזרוע הצבאית של חמאס, אך שלטונו לא מוטט. ישראל לא השכילה להעמיד לו חלופה, 100 חטופות וחטופים עדיין בשבי. במבט לאחור, ניתן גם לשאול אם הפעולה הצבאית - אופיה, הקצב וסדר הפעולה - היתה מספיק יעילה, ואם ניתן היה להשיג תוצאה שונה.

הצלחות בכל זירה

הטבח הנורא פתח תיבת פנדורה, וישראל מצאה את עצמה נלחמת בשבע זירות. כבר למחרת הטבח החל חיזבאללה לירות לעבר ישראל, עשרות אלפי תושבים בסמוך לגבול נדרשו לעזוב את בתיהם ועד היום לא נקראו לשוב. למרות אלפי רקטות, נ"טים וכטב"מים ששוגרו, הצפון לא הוגדר זירת לחימה עיקרית - עד ספטמבר האחרון, כשהדרג המדיני הכניס למטרות המלחמה את השבת תושבי הצפון לבתיהם בבטחה.

מרגע זה עברה מערכת הביטחון להתקפה: בתחכום רב, בתוך שבועות ספורים חוסלו אלפי מחבלי חיזבאללה, ובהם רוב מוחלט של צמרת הארגון, כולל נסראללה; הושמדו תשתיות תת־קרקעיות ועל־קרקעיות שבנה חיזבאללה במשך כ־20 שנה, וכן כ־70% מהנשק האסטרטגי וכ־75% מהרקטות קצרות הטווח של ארגון הטרור.

לפני כחודש נחתם הסכם הפסקת האש, אך הוא עורר ביקורת משום שבין היתר לא כלל אזור חיץ בשטח לבנון, שיבטיח שהמחבלים לא יתקרבו לגבול. בישראל זיהו מאז עשרות הפרות של ההסכם, ויצאו לעשרות תקיפות כדי למנוע מהמחבלים להתקרב לגבול ולהבריח אמצעי לחימה לתוך לבנון.

מבלי שישראל תכננה זאת, "הכוכבים הסתדרו", ואחת מתוצאות הפגיעה הקשה בחיזבאללה היתה השתלטות המורדים בסוריה והפלת שלטון אסד. ישראל ניצלה את המצב והשמידה את מרבית צבא אסד כדי שנשקו לא ייפול לידיים לא רצויות בסוריה או בלבנון, וכעת נראה שנקטע ציר ההברחות היבשתי מאיראן דרך עיראק וסוריה, ומשם ללבנון.

עיראק, תימן והאחראים למחדל

שתי זירות שנותרו פתוחות הן המיליציות השיעיות בעיראק, והחות'ים בתימן שהגבירו לאחרונה את קצב שיגורי הטילים והכטב"מים לישראל. במערכת הביטחון שוברים את הראש כיצד להתמודד עם ארגון הטרור - שאינו ממושמע גם לפטרוניתו איראן, שאין לו מה להפסיד ושאיסוף המודיעין עליו מורכב – ובינתיים, כפי שראינו ביום חמישי האחרון, תוקפים מטרות אסטרטגיות בתימן.

בסיכומו של דבר, נראה כי ישראל שיקמה את הרתעתה - אך האיום המרכזי היה ונותר הגרעין באיראן, לאחר ששלוחותיה נפגעו קשה ומערכי ההגנה האווירית שלה כמעט נמחקו בתקיפות ישראליות.

לישראל יש כעת חלון הזדמנויות לא בלתי מוגבל לפגוע בו, והרבה מאוד תלוי בממשל טראמפ. אם יצליחו הדרגים הביטחוניים והמדיניים לרתום אותו ולפגוע אנושות בגרעין האיראני, וכן לגרום לחמאס לשחרר את 100 החטופים, ניתן יהיה לומר שמתוך השבר הנורא מצבה האסטרטגי של ישראל אפילו השתפר.

עם זאת, ברמת אמון הציבור יש למערכת הביטחון עוד כברת דרך ארוכה לעבור. שנה ושלושה חודשים לאחר האסון, הצמרת הצבאית שאשמה ישירות להתרחשותו עדיין על כיסאה, הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי עדיין לא התפטר, והצבא מורח את תחקירי המחדל. כל עוד כל אלה נמצאים לפתחו, לא ניתן יהיה להתחיל בהליך לשיקום צה"ל ומערכת הביטחון. צה"ל צריך מפקד חדש ומטכ"ל שלא נגוע במחדל, כדי להתחיל לבנות מחדש את כוחותיו ולמנוע את אחד ממשברי כוח האדם החמורים - המאיים עליו לא פחות משהגרעין האיראני מאיים על ישראל.