נתחיל מהשורה התחתונה: לו ראש הממשלה היה רוצה שעופר וינטר יכהן כמזכירו הצבאי, וינטר היה מתמנה לתפקיד. יש מספיק תקדימים למזכירים צבאיים של ראשי ממשלה ושרי ביטחון שמונו בניגוד לרצונו של הרמטכ"ל.

העובדות היבשות הן שבנימין נתניהו לא דרש את מינויו של וינטר לתפקיד. הוא העלה את הנושא בשיחה עם הרמטכ"ל הרצי הלוי כשהשניים דנו במינוי מחליף למזכיר הצבאי הקודם, אבי גיל, והרמטכ"ל הסביר מדוע הוא חושב שווינטר אינו מתאים לתפקיד. נתניהו שמע, וקיבל את הדברים. בהמשך לכך הוגשה לו רשימת מועמדים ("אשכול") שווינטר לא נכלל בה, ומתוכו בחר נתניהו את רומן גופמן לתפקיד.

אתמול בחר נתניהו להתגולל על הלוי בתגובה לדבריו של וינטר בראיון לתאגיד השידור "כאן", כי הלוי אמר לו בפגישתם שבקשתו של נתניהו אינה עניינית. נתניהו טען בתגובתו כי במדינה דמוקרטית הדרג הצבאי כפוף לדרג המדיני, ולכן עליו לשמור את דעותיו הפוליטיות והאישיות לעצמו. נתניהו כל כך הזדרז לנעוץ סכין נוספת בגבו של הרמטכ"ל, עד ששכח לעשות את הדבר הבסיסי ביותר: לבדוק אם מה שנטען אכן נאמר. דובר צה''ל מיהר לפרסם הכחשה גורפת, וקבע שהשיחה המדוברת בין הלוי לווינטר תועדה וכי הדברים לא נאמרו.

זה מצב דברים קיצוני, שבו קצין בכיר טוען שצריך להדיח את הרמטכ"ל (וינטר בחר באופן משונה בדימוי של התזת ראש), ראש ממשלה טוען שהרמטכ"ל חורג מסמכותו ועושה פוליטיקה, והרמטכ"ל טוען שהקצין הוא שקרן שהמציא טקסט שכלל לא נאמר.

למצב הדברים הזה יש פתרון אחד: לפרסם את הקטע המדובר מתוך תמליל השיחה, ולברר מי אומר אמת.

אין לנו זכות לחבוט בצבא

וינטר היה קצין קרבי מצטיין ורב זכויות, אבל גם מפקד שנוי במחלוקת. תומכיו מנסים לשייך זאת לדעותיו ולכיפה שעל ראשו, אבל גורמים בכירים טענו שציוניו במבחני ההתאמה היו נמוכים משמעותית משל מקביליו. לדבריהם, כשנתבקשו האלופים לדרג את התא"לים שמיועדים לקידום, דורג וינטר באופן עקבי במקום האחרון. זה קרה לא רק אצל הלוי, אלא גם אצל שני קודמיו בלשכת הרמטכ"ל, אביב כוכבי וגדי איזנקוט.

הלוי ווינטר נפגשו ארבע פעמים במהלך הקדנציה של הלוי כרמטכ"ל. הפגישה הראשונה היתה זמן קצר לפני שהלוי נכנס לתפקידו, ושלוש הפגישות האחרות בהמשך (האחרונה במאי השנה). הפגישה המדוברת היתה באוקטובר 2023, והלוי הסביר בה לווינטר את השיקולים שלא לקדמו. כאמור, הוא מכחיש את הדברים שווינטר טוען שאמר, למרות שזכותו המלאה של קצין, כל קצין, לחשוב שדעת מפקדיו ומנהליו אינה עניינית. חופש מחשבה עדיין מותר בישראל, וגם חופש הדיבור. לאחריהם, מחויב הרמטכ"ל בביצוע מה שהוטל עליו, וכאמור - נתניהו לא בדיוק התעקש על מינויו של וינטר.

עופר וינטר היה קצין קרבי מצטיין ורב זכויות, אבל גם מפקד שנוי במחלוקת.

אבל הפרשה הזאת מציפה עניין נוסף: הקלות שבה מוטח רפש בצה"ל. טיעונים נזרקים לחלל האוויר בלי שום בסיס (הלוי מינה שלושה אלופים חובשי כיפה: דדו בר כליפא, אבי בלוט ודוד זיני), וכל דבר ועניין הופך מייד לחלק מהמאבק הפנים־ישראלי שקורע את הארץ. בדרך שוכחים המגדפים והמשסים שהצבא הוא לא הכנסת, ואין לו ולנו פריבילגיה לחבוט בו מהטעם הפשוט: אין לנו צבא אחר.