מצבא סדיר לארגוני טרור: האתגר החדש בגבול הצפון רק מתחיל

14 חודשי המלחמה סיפקו הרבה רגעים היסטוריים ודרמטיים, אבל 72 השעות האחרונות היו יוצאות דופן גם עבור מי שחשב שראה כבר הכל.

השמדת היכולות המרכזיות של הצבא הסורי היא אירוע חסר תקדים בכל מובן אפשרי שצה''ל לא נערך אליו מראש. מבחינת היקף ועומק הפגיעה, היא גדולה אף יותר מהתקיפה שפתחה את מלחמת ששת הימים, משום שהיא לא שללה יכולות מסוימות מצבא סוריה: היא החזירה אותו לנקודת האפס, כשהוא עירום למעשה מכל יכולת אסטרטגית משמעותית.

עד לפני כמה ימים אסד נראה יציב בכסאו, ואף שנאסף מודיעין רציף על היכולות והיחידות בצבא סוריה ועל מערכי ייצור ותשתית, איש לא העריך שהם יהפכו ליעד מיידי להשמדה. ישראל אמנם תקפה במהלך העשור האחרון רכיבים צבאיים שונים בסוריה - בעיקר מערכות הגנה אווירית שאיימו על מטוסי חיל האוויר, וכן יכולות ייצור אמל"ח - אבל היא לא פגעה בעמוד השדרה של הצבא הסורי כדי שלא להיתפס כמי שמכריזה על סוריה מלחמה, וגם מחשש להסתבך עם רוסיה - פטרוניתו העיקרית של הנשיא אסד.

סביר שברקע היה גם חשש תמידי מהחלשה משמעותית מדי של הצבא הסורי, שעשויה היתה לאפשר ליריביו להשתלט על המדינה. כמאמר הקלישאה, בישראל העדיפו את השטן המוכר על פני זה הלא ידוע, ועם אסד (ואביו) היתה לישראל היסטוריה ארוכת שנים של גבולות גזרה ברורים ומוגדרים.

כל זה נגמר מרגע ששלטון אסד קרס בראשית השבוע. לישראל היו ברורים שני דברים: הראשון, שיש בסוריה יכולות משמעותיות שעלולות להיות מסוכנות אם הן ייפלו לידיים בלתי אחראיות. והשני, שהמורדים - גם אם הם משתדלים מאוד להעמיד פנים ידידותיות של מהפכנים בג'ינס - מחזיקים באידיאולוגיה קיצונית מאוד של הג'יהאד העולמי, והאיבה לישראל והרצון בהשמדתה זורמים בעורקיהם.

להשמיד מה שאפשר

השילוב של שני אלה הוביל להחלטה מיידית להשמיד את כל מה שאפשר בסוריה: מטוסי ומסוקי קרב ותובלה, סוללות הגנה אווירית, ספינות מסוגים שונים, טנקים ונגמ"שים, מחסני תחמושת, מצבורים של טילים ורקטות לשלל טווחים, מפעלי ייצור ותשתית של אמל"ח (לרבות יכולת כימית) ומתקני ובסיסי מודיעין שהיה חשש כי ייפלו בידי המורדים. מדובר במאות תקיפות שבוצעו ללא הרף בכל רחבי סוריה, שחלקן בוצעו באמצעות חימוש מדויק וחלקן באמצעות חימוש "טיפש".

חופש הטיסה של חיל האוויר בשמי לבנון וסוריה אפשר להגיע לכל מטרה, ובמאמץ הזה שהתנהל ברציפות השתתפו כל טייסות החיל.

למעשה, ישראל השתמשה בכל המודיעין שהיה לה על צבא סוריה. עשרות אלפי שעות אדם שנאספו במשך שנים ארוכות התנקזו לתקיפה מאסיבית שנועדה להשאיר בידי המורדים "טנדרים ותתי־מקלעים", כדברי גורם בכיר. גם אם ההגדרה הזאת מוגזמת במקצת, היא מלמדת על כך שבישראל החליטו שלא לקחת סיכונים, וזאת במקביל להושטת היד הפומבית למורדים - בתקווה שניתן יהיה לנהל מולם מציאות נטולת מלחמות.

אבל לצד ההצלחה המבצעית הזאת, צריך לזכור: שום דבר לא נגמר בסוריה. להפך, הכל רק מתחיל. סוריה אמנם נחלשה דרמטית, אבל איש לא יודע מי ישלוט במדינה ובאילו חלקים ממנה, ומה יהיו כוונותיו. המודיעין הישראלי - שעד כה שינן שמות של דיביזיות ומפקדים וכמה טנקים כשירים יש להם - צריך להתחיל לשנן שמות של ארגוני מורדים ופעילים מרכזיים בהם, שעלולים להיות האויב של מחר. וכמו שישראל למדה ב־7 באוקטובר, ארגוני טרור עלולים להתגלות עד מהרה כמסוכנים ומאיימים לא פחות מצבאות סדירים.