כאמור, בלחימה בגזרה הדרומית נהרג הלוחם סמ"ר זמיר בורק ז"ל מירי נ"ט. זמיר, לוחם צמ"ה בגדוד 601 בעוצבת עקבות הברזל 401, נפל ביום שישי האחרון בצפון הרצועה. בן 20 בנופלו. זהו החייל ה-16 מהעיר בית שמש שנפל במלחמת חרבות ברזל.
באירוע בו נהרג נפצע גם לוחם נוסף באורח קשה. באירוע אחר ברצועה נפצע לוחם נוסף באורח קשה, ובגזרה הצפונית נפצע באורח קשה לוחם המשרת תחת אוגדה 91, מתאונה מבצעית.
המשפחה של זמיר ז״ל עלתה מדרום אפריקה מתוך ציונות ואהבת הארץ, והוא החלל ה-16 מהעיר בית שמש מאז תחילת המלחמה. זמיר עצמו התנדב בסניף ״עת לעשות״ בבית שמש, תנועה שמיועדת לילדים ובני נוער בגילאי 6-21 עם לקויות שונות ובני המשפחות שלהם (לקויות בכל דרגות התפקוד על הרצף התקשורתי והקוגניטיבי).
"הלוואי שיכולתי לחבק אותו שוב": מורים לשעבר מספידים
אביעד גולדמן, מורה של זמיר, כתב עליו ברשתות החברתיות: ״אלוהים. זה לא הוגן. פשוט לא הוגן.
הערב העולם נקרע. נקרע קריעה חמורה. זמיר בורק היה תלמיד שכל מורה חולם עליו. חבר שכל חבר צריך שיהיה לו. בן שכל אמא מייחלת לו. זמיר היה תלמיד שלי, ואולי זה ישמע מצחיק, אבל הוא היה יותר מהכל חבר. חבר אמת.
"היינו בקשר קרוב, הייתי מבקר אותו בישיבה אחת לכמה שבועות אחרי השמינית. גם אחרי שהתגייס היינו בקשר קרוב טלפונית אחת לכמה חודשים. כמה שיחות היו לנו. העולם נקרע הערב. קשה לתאר במילים. לא נתפס. אכתוב עוד על זמיר. כרגע אני לא מסוגל. אבל שתדעו שהעולם הזה הפסיד את אחד האנשים הכי יקרים שהיו כאן. זה לא הוגן״.
יצחק רונס, מורה של זמיר בחטיבת הביניים ששמר איתו על קשר במהלך התיכון, כתב עליו: ״לימדתי את זמיר שנה אחת בחטיבת הביניים, ושמרנו מאז על קשר חם לאורך שנות התיכון. זכורים לי במיוחד כמה שיחות גלויות-לב כשהוא התלבט במהלך השמינית על המשך דרכו – אך מאז כמעט ולא נפגשנו.
"במפגש האחרון שהיה לי איתו לפני חמישה חודשים הסתכלתי עליו, והתפעלתי ממנו, מרחוק.
שיתפתי אז (בעילום שמו...) תמונה קצרה ממה שראיתי בבוקרו של יום שבו קברנו בכאב בוגר אחר מאותה ישיבה-תיכונית - את אלי משה צימבליסט, הי"ד - שלחם יחד עם זמיר באותו הגדוד. הלוואי שיכלתי לחבק אותו שוב...״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו