זמן לשרטט מציאות חדשה במזה״ת: זה המפתח למניעת התבססות איראן מחדש

מספר חודשים לאחר פרוץ המלחמה, ישבתי במזנון אולפן החדשות עם בכיר לשעבר ואחד הפרשנים הקולנים. במהלך שיחתנו, לא הסתיר הפרשן את הערצתו לנסראללה, אותו תיאר כ"רב אמן שחמט מהמעלה הראשונה – גרי קספרוב של המזרח התיכון". לדבריו, נסראללה "קורא אותנו כספר פתוח ומפעיל עלינו גמביט מלכה פעם אחר פעם.

לא יכולתי להישאר אדיש. "ניסיוני במעקב אחר נסראללה אמנם מסתכם רק  בכמה עשרות שנים", עניתי, "אבל דבריך שגויים. נסראללה איננו רב אמן, אלא שוגה סדרתי שניצל את אזלת ידנו ואת רפיסותנו. הפעם, טעויותיו יובילו לחורבן על חיזבאללה, על העדה השיעית, על לבנון, ולבסוף עליו עצמו", הוספתי והזהרתי: "כאשר אנו הפרשנים  מהדהדים מסרים כאלה, אנו יוצרים חרדה ודמורליזציה בציבור. כפרשנים מוטלת עלינו גם אחריות – כדברי הפתגם הערבי: 'אלחכּים יאקע פי אלטין פַא יָוַּסִח גַ'לָאבִּית אֻחְ'רַה', כלומר, החכם שנופל לבוץ מלכלך גם את הבגדים של אחרים". הפרשן המכובד ואני נפרדנו לא כידידים.

חיזבאללה בצל משבר אסטרטגי

ואכן כך קרה בפועל, חיזבאללה מוצא עצמו כיום במצב הגרוע ביותר מיום היווסדו. הארגון ספג מכות קשות, איבד חלק ניכר מיכולותיו, וכשל במימוש הפתעותיו המבצעיות שעליהן התרברב. הדומיננטיות המוחלטת שלו בזירה הלבנונית התערערה, ותהלוכות הניצחון  בדאחיה לא מצליחות להסתיר את המציאות המרה. כיום, חיזבאללה אינו מהווה עוד איום אסטרטגי על ישראל – "נושאת המטוסים האיראנית" שהוקמה במשך 40 שנה בגבולנו, מחוררת נוטה על צידה ומחפשת דרך לחזור לנמל הבית.

ההסכם – כורח מציאות, אך עם אתגר

ההסכם שנחתם לאחרונה אינו משקף את ההישגים הצבאיים שלנו, אלא של לחצים חיצוניים, בעיקר מצד ממשל ביידן, שהפעיל על ישראל לחץ רב. המטרה המרכזית של האמריקנים הייתה להשיג הסכם שיביא לסיום המלחמה ויראה טוב בדפי הויקפדיה. חשוב לציין את מעורבותו של עמוס הוכשטיין, שנשלח ללבנון כבר בנובמבר 2023 כדי להוביל את המגעים.

למזלנו, כהרגלו, שוב שגה נסראללה ודחה את ההצעה. ניתן לשער מה היה קורה אם היה מסכים. היינו ניצבים היום בפני מציאות אחרת לחלוטין. עם זאת, ההסכם הוא עובדה מוגמרת. עלינו להתרכז בעתיד: והמפתח הוא השיקום בלבנון.

השיקום – ההזדמנות לנטרול השפעת איראן

באוגוסט 2006, אחרי מלחמת לבנון השנייה, איראן וחיזבאללה הציבו שולחנות בנבטייה והכפרים  וחילקו לכל משפחה שנפגעה עשרת אלפים דולר. עשרות מיליוני דולרים הופנו לשיקום הבתים שנפגעו, תוך ארבע שנים הסתיים תהליך הפינוי בינוי. בכך קנו את עולמם האיראנים ונעצו ציפורניהם בעדה השיעית ובלבנון - ואת התוצאה ראינו ב-8 לאוקטובר.

אסור בתכלית להגיע ל'העתק-הדבק' של ההליך. כדי למנוע את התבססותם מחדש, על ישראל לדרוש נטרול מוחלט של איראן מתהליך השיקום, זאת בתמיכת ארה"ב והמדינות התורמות. יש להציב תנאי ברור ללבנון: לא יהיה שיקום במעורבות איראנית. לא תתאפשר הזרמת כספים מטהרן. ניתן לפקח על הזרמת הכספים באמצעות המערכת המוניטרית הבין לאומית ואמצעים אחרים, שלא אפרטם.

דרישה לפיצויים ושרטוט מציאות חדשה

בנוסף, ישראל חייבת לדרוש פיצויים על הנזק האדיר שנגרם לה כתוצאה מהמתקפה מלבנון, ולהתעקש שהפיצוי יילקח מתוך כספי הסיוע הבינלאומי ללבנון. אמנם דרישה זו נראית שאפתנית, אך חובה מוסרית להציבה על השולחן.

לסיכום, למרות ההסכם החמצמץ, אנו נדרשים להביט כעת קדימה. כפי שניקולו מקיאוולי אמר: "הזדמנויות אינן נוצרות – הן נלקחות". זהו הזמן של ישראל לקחת את ההזדמנות, לנטרל את חיזבאללה ולשרטט מציאות חדשה במזרח התיכון.