על ישראל לשקול כמה רחוק היא רוצה לקחת את המלחמה באיראן

מתקפת הטילים האיראניתהערב (שלישי) על בסיסי צה"ל במרכז הארץ ובנגב היתה צפויה. ישראל נערכה אליה במשך כמה ימים, ואף קיבלה עליה התרעה מוקדמת שאפשרה לה שהות ארוכה מספיק לשינוי הנחיות ההתגוננות לציבור.

המשמעת האזרחית, ביחד עם ההצלחה המרשימה (שוב) של מערכות ההגנה האווירית, הצילה גם הפעם חיים. למרות המתקפה המסיבית של כ-180 טילים ששוגרו בכמה מטחים, רשמה איראן הישג מוגבל מאוד, שרחוק בוודאי מכוונתה המקורית להסב פגיעה משמעותית לבסיסי חיל האוויר והמודיעין ולמטה המוסד.

זאת היתה הפעם השנייה שאיראן תוקפת במישרין ובגלוי את ישראל. בפעם הקודמת, ב־14 באפריל, היא שיגרה כ-350 כטב"מים, טילי שיוט וטילים בליסטים לעבר ישראל, שרובם יורטו בדרך במאמץ משולב של ישראל ושל קואליציה מערבית-ערבית שהובילה ארצות-הברית. הפעם שינתה איראן את הטקטיקה: במקום לשגר כטב"מים וטילי שיוט שמאפשרים לישראל זמן התרעה ויירוט ממושך, היא בחרה לשגר רק טילים בליסטיים שמעופם קצר בהרבה (כ־12 דקות) ושישראל נדרשת להתמודד איתם כמעט לבדה.

המרחק הגדול שעברו הטילים בדרכם אפשר לישראל שלושה מעגלי יירוט. הראשון, בטווחים הרחוקים, באמצעות מערכות החץ. השני, במעגלי הביניים, באמצעות מערכת קלע דוד (שרביט קסמים). והשלישי, בטווחים הקרובים, באמצעות סוללות כיפת ברזל. המערכות, שפעלו בסנכרון מלא, רשמו אחוזי יירוט גבוהים אך גם הפעם לא העניקו הגנה הרמטית, אם כי בצה"ל הבהירו אמש שלמרות הפגיעות של כמה מהטילים אין פגיעה בכשירות ובתפקוד של חיל האוויר.

איראן נדחקה לפינה

סביר שהמתקפה האיראנית אתמול היתה תוצאה של הלחץ שהופעל עליה מצד בני חסותה, שחשים נטושים ומופקרים תחת הלחץ הישראלי של השבועות האחרונים. המכות הקשות שספג חיזבאללה – שאיבד אתמול שני בכירים נוספים במערך הצבאי שלו – פגעו משמעותית ביכולתו לתפקד, עובדה שמתבטאת בין היתר בקושי שלו לשגר מטחי טילים ורקטות לשטח ישראל. אתמול אמנם שיגר הארגון רקטות בשני מקרים שונים למרכז הארץ, אולם אלה היו מקרים בודדים שרחוקים מאוד מהתכנית המבצעית המקורית של הארגון.

גם הפגיעה בחות'ים בתימן בתקיפה שבוצעה בראשית השבוע היתה משמעותית מכפי שדווח. חיל האוויר פגע לא רק במתקני הזיקוק בחודיידה, אלא בעיקר בנמל שדרכו מייבאים החותים את תזקיקי הנפט. כתוצאה מכך צפויים החותים למשבר דלקים חמור, וסביר שהם פנו לאיראן בדרישה לסיוע דחוף. טהרן – שגם כך היתה תחת לחץ להגיב מאז חיסולו של איסמעיל הניה במתקן אירוח רשמי של משמרות המהפכה – נדחקה לפינה שוב, ולכן פעלה אתמול.

כישלון המתקפה האיראנית משחרר את ישראל לשקול בקור רוח כיצד ומתי להגיב. סביר שהתגובה תהיה קרובה, משום שבשונה מאיראן, ישראל נוהגת לפעול מהר כדי לשמר זיקה ברורה בין סיבה לתוצאה. המטרות עצמן יכולות להיות מגוונות: ישראל יכולה לשמר משוואה של עין-תחת-עין (כפי שעשתה באפריל), ולתקוף בתגובה רק מטרות צבאיות – בסיסים, מפעלים ואמל"ח. היא גם יכולה לפעול כנגד מטרות תשתית שיפגעו במשטר האיראני ובכלכלה האיראנית, דוגמת מתקני נפט, גז ופטרוכימיה, בתקווה שהמשבר שייווצר באיראן גם יוביל לזעם ציבורי כנגד המשטר.

דומה שבתגובתה צריכה ישראל לשקול כמה רחוק היא רוצה לקחת את המלחמה באיראן, שהפכה כעת לגלויה לחלוטין. לכאורה כל האפשרויות פתוחות (כולל תקיפה של אתרי גרעין), אבל ישראל צריכה לקחת בחשבון שהעניינים יתפתחו לכדי מערכה נרחבת ואזורית, משום שאיראן עלולה לפעול בתגובה גם כנגד בעלי בריתה הגלויים והסמויים של ישראל – מארצות-הברית ועד סעודיה וירדן.

במצב הדברים הזה, וקודם שתפעל, טוב תעשה ישראל אם תתאם את תגובותיה עם הממשל בוושינגטון, שנמצא כמה שבועות לפני הבחירות ועשוי להיגרר למעורבות צבאית מעבר לזאת שתכנן. היא גם צריכה לשקול את השפעת הרחבת המערכה על הזירות הפעילות בלבנון ובעזה, שעשויות להתלקח עוד יותר. הפיגוע אתמול ביפו הזכיר שוב שגם גזרת יהודה ושומרון נפיצה ומאיימת, והפיגוע שיצא ממנהגבה מישראל מחיר כבד בהרבה מזה שגרמה מתקפת הטילים מאיראן.