הפעולה אתמול בלבנון, שמיוחסת על ידי החיזבאללה לישראל, הביכה מאוד את חיזבאללה. הדבר עולה בבירור מהתגובות שהגיעו מלבנון בשעות שאחרי האירוע, ומהמרחב שהותיר לעצמו הארגון באשר לדרך שבה יבחר להגיב לפגיעה הכואבת שספג.

לפגיעה הזאת יש כמה ממדים. המיידי שבהם הוא הפיזי: אלפי מכשירים של פעילי הארגון שמתפוצצים סימולטנית בכל רחבי המדינה (וגם בסוריה, לפי דיווחים), וגורמים למותם של לפחות תשעה אנשים ולפציעתם של מאות נוספים. זאת מכה קשה עבור ארגון שחיי אנשיו חשובים לו, ובוודאי עבור ארגון שמצהיר שהוא "שומר לבנון" - ולא היה כזה אתמול.

הממד השני הוא מודיעיני־מבצעי. מי שתקף הצליח לחדור לחיזבאללה פעמיים: פעם אחת מודיעינית, כדי לדעת מה הוא צריך לעשות, ופעם שנייה מבצעית, כדי לעשות את זה בפועל. ניסיון העבר מלמד שמבצעים כאלה דורשים זמן הכנה ממושך, ולעיתים הם ממתינים על המדף במשך שנים עד שמתקבלת החלטה להוציא אותם לפועל בעיתוי מתאים.

הממד השלישי הוא תודעתי. חיזבאללה ספג אתמול מכה קשה לאגו שלו, ומדובר בארגון עם אגו גדול - שמונהג בידי חסן נסראללה, אדם עם אגו חריג במידותיו. עשרות הסרטונים שבהם נראים הביפרים כשהם מתפוצצים מביכים את חיזבאללה מאוד, וכבר הפכו אותו למושא ללעג ברשתות החברתיות ובחלק מכלי התקשורת. זאת, במקביל להאדרה הצפויה של מי שהמבצע בלבנון מיוחס לו.

ארגון הטרור דולף

הממד הרביעי הוא הפנים־ארגוני בחיזבאללה. הארגון נאלץ לבצע בחודשים האחרונים כמה חקירות פנימיות, לאחר שהתברר לו שהוא דולף ומשלם על כך מחיר כבד. זה קרה בחיסול שורת מפקדים בכירים, ובראשם רמטכ"ל הארגון פואד שוכר (מוחסן), שנהרג מפגיעה ישירה בדירה שבה שהה בלב ביירות, וזה קרה לאחר שישראל הצליחה לסכל בחודש שעבר את רוב מתקפת התגובה של חיזבאללה לחיסולו של שוכר, תוך שרוב משגרי הרקטות הושמדו על הקרקע ורוב הכטב"מים יורטו בשלבים מוקדמים של מעופם.

כעת ייאלץ חיזבאללה לבדוק שוב כיצד הוא נחדר, והיכן הוא חדור עוד. באופן טבעי, זה יוביל אותו לחשוד בכל אדם ובכל מכשיר. הוא יהיה חייב לשנות את השיטות ואמצעי התקשורת שלו, ובהכרח יחשוף את עצמו יותר למי שרוצים לעקוב אחר פעולותיו. זה יערער את ביטחונו ואת ביטחון פעיליו בטווח הקצר - אבל לא מעבר לכך: חיזבאללה ימצא שיטות ואמצעים חדשים בסיועם היעיל־פעיל של פטרוניו האיראנים.

התגובה לחיסולו של שוכר לימדה שחיזבאללה לא מגיב בשלוף. הוא בוחן את כל האופציות לפני שהוא פועל, ולכן מתבקש לשאול כיצד יבחר לאזן בין ההשפלה הפומבית שספג לבין חוסר רצונו המובהק במלחמה כוללת. ניסיונו שנחשף אתמול לחסל בכיר לשעבר במערכת הביטחון הישראלית באמצעות מטען חבלה גדול (ניסיון שני בתוך שנה), מלמד שגם הוא מחפש דרכים להפתיע את ישראל ולהכאיב לה מבלי להפעיל את הנשק העיקרי שלו - מערך הרקטות לטווח ארוך - שיוביל בהכרח למלחמה.

נזהרים ממלחמה כוללת

סביר להניח שתמונת מראה זהה ניבטה גם בפניו של מי שתקף בלבנון. ישראל, בהנחה שמדובר בה, יכלה לתקוף בגלוי, באמצעות מטוסי קרב, ואז היא היתה גוררת את חיזבאללה בהכרח לתגובה ולהסלמה, שאולי תוביל למלחמה. הקבינט אמנם הוסיף שלשום את הצפון למטרות המלחמה (באיחור של שנה), אבל ניכר שגם ישראל לא אצה למערכה כוללת בצפון, בוודאי כל עוד היא שקועה במערכה פעילה בעזה.

מתבקש, אם כן, לתהות מה היתה מטרת הפעולה. אם היא נועדה להשפיל את חיזבאללה - המטרה הושגה, אבל אם היא נועדה להרתיע אותו - ימים יגידו.

ניתן יהיה לשפוט זאת לפי ההיקף והאופי של הירי שיתבצע בימים הקרובים ליישובי הצפון, וגם לפי מידת העצבנות שתשודר מביירות. זה יוביל בהכרח גם לעצבנות ולדריכות בצד הישראלי, שמורגל בה, אם כי המציאות הנוכחית שבה עומדים על הפרק גם פיטוריו של שר הביטחון תגדיל בהכרח את סימני השאלה בישראל, בימים שבהם היא נדרשת יותר מכל לרוגע וליציבות.