"היית עושה הכל להחזיר את החטופים הביתה": סגן שחר בן נון, קצין צנחנים שנהרג בעזה, הובא למנוחות בקריית שאול

סגן שחר בן נון, קצין מסיירת צנחנים בן 21, שנהרג אתמול (שני) בקרב בדרום הרצועה, הובא למנוחות היום בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. בן נון, שהועלה מדרגת סג"ם לדרגת סגן לאחר מותו, הותיר אחריו משפחה שכוללת זוג הורים, אח תאום שעשה דרכו חזרה ארצה מחו"ל, ואח נוסף בתיכון. בן נון היה אמור להשתחרר מהשירות בעוד כחודשיים.

ההלוויה, שנערכה בהשתתפות עשרות תושבי פתח תקווה, החלה בבית משפחת בן נון בעיר פתח תקווה. לאחר מכן יצאה שיירה לבית העלמין בתל אביב.

במהלך ההלוויה, נשאהאב גיאדברים בכאב עמוק: "קשה לדמיין את הכאב שאנחנו מרגישים היום. היית לנו ילד, חבר, אח ואור בחיינו. כמה אהבת את המדינה שלנו, איבדנו אותך ובליבנו נפתח חלל שלא ניתן למלא. אבל אנחנו מבטיחים לשמור את זכרך, לספר את הסיפורים שלך, השם שלך נשאר חקוק בזיכרון שלנו לעד. תמיד נזכור אותך עם גאווה. אני מבטיח לך שנהיה חזקים ואני אדאג לזה. אני רוצה להגיד משהו למנהיגים שלנו – שמאל, ימין, כולם, ולא משנה. כשהיית יוצא הביתה, היית אומר לנו, 'אבא, אני לא מבין למה יש בלאגן במדינה. כולם נגד כולם.' במילים שלך, 'הזוי, פשוט הזוי.' שחר היה רוצה שלא נביא לאויבים שלנו, ימח שמם, שאנחנו נלחמים אחד בשני. והוא היה עושה הכל להחזיר את החטופים הביתה. הכל".

אמו של שחראמרה בעצב: "באתי לספר לכם ששחר נהרג מפגיעת רסיס תועה, פצצה תועה, כשל טכני. בתור אמא שהבן שלה נהרג בגלל כשל טכני, זה הרגיש כמו תאונה חזיתית".

"כשהייתי בעבודה, המנהלת קראה לי לחדר, ושם פגשתי שני קצינים במדים. מיד הבנתי ששחר נהרג, לא נפצע. זו הייתה התרסקות, ולא ניתן באמת להשתתף בצער כזה".

"החלק הכי קשה היה להיפרד מהבן שלי בשורה, במקום שבו מזהים את החללים. שחר, שנולד חם ורך, היה בארון קר וקשה עם פגיעת ראש קשה. אני לא יכולה להסביר את התחושה".

"אני מצטרפת למה שגיא אמר. אנחנו התרסקנו, אבל גיא ואני שני אנשים חזקים. אם אתם תוהים איך אני לא בוכה, אני קרוב ל-48 שעות לא ישנה ולא אוכלת, ובקושי עומדת. אני צריכה אתכם, ויותר מהכל, אני צריכה שתצאו לרחובות לשלום, לאחדות ולחברות. אני מקריבה את הדבר היקר לי מכל, ואני יודעת שזה לא יהיה האחרון".

אני מעריכה את כל מי שבא לכבד אותנו, אבל אני מבקשת שכשתצאו מכאן, תשמרו על שלווה ולא תריבו עם האוטו או תצפצפו. אנחנו צריכים לחיות את החיים שנתנו לנו. תודה לכולם, ושחר, תודה שנולדת ונתת לי את הזכות להיות אמא שלך."

לאחר מכן, נשאהדודדברים נרגשים: "שחר, ילד שלנו, לאן אתה הולך? ולמי בעולם הזה יש את הזכות לקחת אותך לאחר 21 שנה? לא הספקת ליהנות מהחיים. ילד שלנו, סיימת את ההכשרה שלך, ובעוד שבועיים היית צריך להיכנס לקבע. לא, זה לא אמיתי, שחר, יש עוד מלא מסיבות. כשנחגוג חגים, אתה תהיה חסר לנו. בן, אח, אחיין, בקיצור, כמו שכולם אמרו, מלך. אני מבטיח לך שתמיד יהיה כיסא בראש השולחן, והוא יהיה שלך. שחר, שתדע, לקחו לנו את היהלום שבכתר. פשוט לקחו. אין לנו יכולת לדבר עליך בלשון עבר. הלילה עבר בכאב לא מוסבר, וכל הזמן חושב לעצמי: מי ירים אותי על הכתפיים? מי יהפוך את החתונה לשמחה? ומי יביא אור אל המשפחה? אומרים שאלוהים קוטף את הפרחים, ריבונו של עולם, תפסיק כי הם שלנו".

האח רועינשא דברים נרגשים ואמר: "איך נפלו גיבורים? אני אף פעם לא רציתי שתהיה גיבור. אין דבר כזה גיבורים, הם כולם מתים בסוף. אתה היית הרבה יותר מזה – הכי יפה, הכי חזק, הכי טוב, הכי מצליח. בשביעי באוקטובר ישבנו בבוקר בסלון עוד לפני שהבנו מה קרה, ואתה כבר היית עם קוצים, הרגשת שאתה חייב לקום ולצאת. לא הצלחנו לעצור אותך כמו שתמיד היית – ג'ינג'י עקשן עם מה שיש לו לומר. אני מתנצל על כך שהיית חייב לצאת לקורס קצינים. אני מתנצל על כל סופ"ש שלא היית בבית, כי כל רגע פנוי רצית לנצל לטרוף את העולם. צר לי עליך אחי שחר, נעמת לי מאוד".

האח יובלהוסיף בכאב: "איך אני מתחיל להספיד אותך? שחר, היית כל עולמי. גם כשהיית בחאן יונס ואני הייתי בניו יורק, שום דבר לא הפריד בינינו. דברנו כל הזמן על חיי הזוגיות שלנו, והסכמנו שאני אחכה לך לטיול הגדול שלנו במזרח. עכשיו את הטיול הגדול שלי אני אעשה לזכרך, אח היקר שלי. קשה לי להאמין, ואני מסיים להאמין, שחלק ממני כבר לא יחזור. ניסיתי לעודד אותך, אבל מבפנים מתתי. אתה לא היית צריך ללכת ככה, ובדרך כל כך מזעזעת. אני לא מאשים אף אחד. אני יודע שאתה היית רוצה שנמשיך הלאה, אני, אמא, אבא ורועי. אני אשאיר את הכוח עליך, ואתה בטח שומע את זה עכשיו שם למעלה, ואני שמח שאני יכול לעצבנך עוד פעם אחת אחרונה. אני אוהב אותך, אתה כל החיים שלי, ואני גמור".

חבר לצוות, רועי, הוסיף בנוגע לאופיו ומקצועיותו של בן נון: "הצוות בעזה ממשיך, אבל אנחנו כאן איתך, שחר. אנחנו מפורקים. במצבים כאלה אתה תמיד היית לידינו. אנחנו אומרים לעשות עכשיו במקום שאין אנשים, תשתדלו להיות איש. כך ראינו אותך – בכל מקום היית נוכח, עם האווירה שלך, חוש ההומור והביקורת שהיינו צריכים. האש שלך הלכה לפניך, והסתכלנו עליך בהערכה על הדרך שעשית ועל כוח הרצון שלך להיות משמעותי בתפקידך. אתה היית מסוגל להכול, עם האופי שלך, החיוך התמידי והרצון האמיתי לעשות טוב ולהראות שאפשר אחרת".

במהלך ההלוויה, נשא דבריםנציג צה"לשציין את תרומתו הגדולה של בן נון לצה"ל וליחידה שבה שירת. "שחר היית אדם עם אנרגיה ושמחת חיים, עם חיוך תמידי שנסוך על פניך. ביצעת את משימותיך בסטנדרט גבוה ובלתי מתפשר, וזאת לצד אהבה גדולה לפקודיך ותחושת גאווה ושייכות לסיירת. את כל מה שעשית עשית במקצועיות ובדאגה לכל לוחם ולוחם. האנושיות והערכים שלך הובילו אותך בכל צעד, ולוחם מקצועי שהשאיר חותם עמוק בקרב חבריו ופקודיו".