רגע האמת הגיע, זה הזמן למהלכים מכריעים בצפון

בשבוע הראשון של המלחמה, התקיים דיון בקבינט האם לפתוח בלחימה עצימה מול חיזבאללה במקביל למהלך הצבאי העצים בעזה. אז, הוחלט להתמקד בזירה עצימה אחת, ולהגיב למתקפות חיזבאללה בצורה מדודה לפי כללי משחק של התשה.

החלטה זו אולי הייתה נכונה נוכח מגבלת המשאבים שעמדו לרשותנו וגודל המשימה שעמדה בפנינו בעזה, אך היא הייתה כרוכה במחיר גבוה של הזנחת הביטחון בצפון והסיכון למצב מתמשך של הפקרת חבל ארץ שלמה למשיסה. מאז החלטה זו, בכל שלב שעלתה שוב האפשרות להסלמה בצפון, ישראל בחרה בריסון ובמיקוד בהשלמת השלב הראשון של המלאכה בעזה.

אך, זה כבר כחודש ימים בהם עברנו לשלב הבא בעזה. סיימנו את הכיבוש הראשוני כולל רפיח וציר פילדלפי ועברנו ללחימה פחות עצימה שמתמקדת בהמשך מיגור החמאס על ידי פשיטות ממוקדות, המשך טיהור המנהרות, והמשך פירוק מערך הפיקוד. אולם שלב זה צפוי להימשך חודשים רבים ואולי אף שנים, ולכן אין לנו עוד את הזכות להמתין להשלמת שלב זה לתת מענה למצב הבלתי נסבל בצפון.

מייד עם חזרת ראש הממשלה מביקורו החשוב בארה"ב הייתה העת להעביר את מרכז הכובד של המערכה לצפון. טעות תהיה לראות את האירועים של השבוע האחרון כסבב תגובות בעקבות האסון במג'דל שמס. האסון אינו הסיבה שאנו חייבים להעלות את עצימות הלחימה נגד חיזבאללה אלא סימפטום שמעיד עד כמה מהלך עצים הוא צו השעה.

מענה לאיומים המרכזיים

עדיף היה לצאת למלחמה כוללת נגד חיזבאללה במטרה להשמיד את כל היכולות לירי טילים, ולפרק אותו כארגון צבאי ופוליטי. ואם כל הקושי שבתזמון הנוכחי, לא ברור מתי תהיה הזדמנות טובה יותר לעשות זאת. אך, נוכח האילוצים השונים, נראה שהקבינט אינו מעוניין במהלך רחב עד כדי כך כעת.

בהיעדר מלחמת מיגור חיזבאללה, נדרש לכל הפחות לתת מענה לשני האיומים המיידים שהוא מציב, איום הפלישה לשטח ישראל ואיום הירי של הרקטי על יישובי הגבול. כנגד איום הפלישה נדרש מהלך קרקעי כלשהו כדי להקים אזור חיץ בשטח לבנון וכנגד איום הירי נדרש פגיעה נרחבת ביכולות חיזבאללה. אם ניתן להשיג שתי המטרות, אז אפשר בלית ברירה לדחות את העימות הכולל ולהיערך מחדש לקראתו בשנים הקרובות.

בהקשר זה,חיסולים רבי רושם טובים רק כמכת פתיחה למהלך נרחב יותר.הם מוציאים את הארגונים מאיזון לזמן מה, וזה צעד נכון לקראת פעולה משמעותית יותר שתשנה את המציאות. אך לכשעצמם, אינם פותרים שום דבר ביחס למצב בצפון. יש בהם גם חכמה פוליטית בכך שבעיני העולם הם נתפסים כפעולה ממוקדת נגד מטרות לגיטימיות ומנגד, בעיני חיזבאללה ואיראן, לספוג את הפגיעה בכבוד ללא תגובה מסלימה בלתי אפשרית. מתוך כך כאשר הציר יתקוף את ישראל זה יוסיף לגיטימיות בינלאומית להרחבת המערכה כפי שאנו צריכים לעשות בכל מקרה, אלא יהיה ברור שחיזבאללה הוא זה שגורר אותנו מלחמה.

כעת אנו בכוננות ספיגה לתגובת הציר ואנחנו נערכים להתגונן באמצעות יכולות ההגנה המתקדמות שלנו וכולנו תקווה שנצליח למנוע נזק משמעותי לנפש ולרכוש. אך טעות חמורה תהיה אם נתייחס למתקפה הקרבה לפי הנזק שייגרם בפועל ולא לפי הנזק הפוטנציאלי. אנו לא זקוקים לגופות נוספות כדי להצדיק פעולה רחבה בצפון ואף נגד איראן ישירות. מדינה שמכבדת את עצמה צריכה להתייחס לפי חומרת הניסיון לפגיעה רחבה של מתקפה כזאת ולא להשתמש ביכולות ההגנה שלנו כתירוץ לברוח מהעימות.

עכשיו רגע אמת היסטורית, והוא הזדמנות לנצל את המלחמה שלא ביקשנו כדי לנקות ביוזמה לעיצוב המציאות סביבנו.

ד"ר רפאל בן לוי הינו עמית במכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, רס"ן (במיל') באמ"ן, וראש תוכנית צ'רצ'יל במכון ארגמן.