אחרי אלפי רקטות, מאות כטב"מים ומאות טילי נ"ט, פגיעה קשה בצפון היתה צפויה. העובדה שהיא קרתה אתמול, או רק אתמול, היא סטטיסטית בלבד. יד המקרה או המזל גרמו לכך שהאסון לא קרה קודם לכן.
ההסתמכות הזאת על הגורל מלמדת על עומק אוזלת היד של ישראל, ועל הנזק הכבד שנגרם כתוצאה מהיעדר אסטרטגיה בצפון. כבר תשעה חודשים נמנעת הממשלה במכוון מהגדרת יעדים למערכה בלבנון, תוך הפקרה מוחלטת של תושביו. לא עזרו עשרות אלפי המפונים, הנזק הכלכלי, הפיזי והנפשי הכבד, והחשש כי מי שנטשו לא ישובו עוד להתגורר בצפון. הממשלה סירבה בתוקף להתוות דרך למערכה מול חיזבאללה, אף שהוזהרה פעם אחר פעם כי היא עלולה להיגרר לפעולה כתוצאה מאירוע מקרי.
אזרחים בזירת הנפילה במג'דל שמס | ללא
שלא יהיו ספקות - מי שאחראי לטבח הילדים במג'דל שמס הוא חיזבאללה, שהגיב בפראות להרג ארבעה מאנשיו בכפר כילה שבדרום לבנון. פגיעה ביעד צבאי היתה בעיניו עילה לתקיפה רחבה וחסרת אבחנה של יעדים אזרחיים, לרבות שיגור של רקטות עתירות משקל, שכפי הנראה אחת מהן פגעה במגרש הכדורגל במג'דל שמס. חיל האוויר יירט חלק מהרקטות אבל לא הצליח לתת מענה מלא למתקפה, ומשך ההתרעה הקצר לא אפשר לאזרחים שהיו במקום למצוא מקלט.
האירוע הזה מחייב את ישראל לחשיבה מחדש לגבי האזורים שלא פונו בצפון. רמת הגולן הפכה בעיני חיזבאללה לחלק ממרחב הלחימה, ומצב דומה מתקיים באזורים נוספים בגליל שבהם אין הלימה בין השטח שפונה לשטח שמותקף בפועל. התוצאה - עשרות אלפי תושבים שלא פונו ושלא נכללים במתווה הטיפול והפיצויים של המדינה לא זוכים למענה ראוי, ולמעשה נדרשים לדאוג לביטחונם בעצמם.
מה יהיו יעדי הלחימה בצפון?
הפתרונות המקומיים האלה, שצריכים להינתן מיידית, לא פותרים את הבעיה הגדולה. צה"ל אמנם נלחם בלבנון, וגם מסב לחיזבאללה לא מעט אבידות ונזקים, אבל אלה הישגים טקטיים שלא משנים את מאזן הכוחות הכולל מול חיזבאללה - שמבחינתו המצב הקיים יכול להימשך לנצח, משום שהנזק שנגרם ללבנון ולארגון עצמו הוא נסבל מבחינתו בהשוואה לנזק הבלתי נסבל שנגרם לישראל.
כאמור, הממשלה בורחת מהשאלה הזאת כבר תשעה חודשים. עדות לכך ניתנה בנאומו של ראש הממשלה בקונגרס, שבו הוא הזכיר את הצפון רק פעם אחת. מבחינתו זאת בעיה משנית, שתטופל מתישהו בעתיד. העובדה שהצפון בוער לא הפכה את העניין עצמו לבוער עבור נתניהו, שדוחה בעקביות כל דרישה (פוליטית) או בקשה (של גורמי המקצוע) להגדיר לפחות כיווני פעולה. אפילו פרויקטור לצפון הוא מתקשה למנות גם עתה.
כעת נדרשת ישראל לתגובה קשה. עומדות בפניה שתי אפשרויות: האחת - תגובה במסגרת הכללים הקיימים, שלא תוביל להסלמה רחבה יותר, והשנייה - שבירת המשוואות הקיימות, תוך הסתכנות בתגובה מצד חיזבאללה. המשמעות תהיה הכנסת אזורים חדשים ואוכלוסיות נוספות למרחב הלחימה, והסתכנות מוגברת בהידרדרות למערכה כוללת בצפון, שאליה עלולים להצטרף גם גורמים נוספים - איראן ובני חסותה בתימן, בעיראק ובסוריה, ואף הפלשתינים ביו"ש. זה תרחיש שישראל השתדלה להימנע ממנו, כדי שתוכל להתמקד בהשלמת יעדיה בעזה. כעת היא עלולה להיגרר אליו בעיתוי לא נוח מבחינתה, ומבלי שלאיש ברור מהם היעדים של מלחמה כזאת. בניגוד לדברי הרהב של פוליטיקאים, סביר שגם בסיומה בעיית חיזבאללה לא תיפתר, ושהצדדים יידרשו להסכמות שאפשר וניתן להשיגן כבר כעת - בלי הנזקים הכבדים של המלחמה.
דרך אחת להימנע ממערכה כזאת עוברת בעסקה שמונחת כעת מול חמאס. הפסקת אש שתוביל לשחרור חלק מהחטופים תוביל בהכרח גם לרגיעה בצפון, שחסן נסראללה כבר הצהיר עליה. זה יאפשר לישראל לנהל את פעולותיה מתוך תכנון, ולא כתגובה אימפולסיבית שנזקיה עלולים לעלות על תועלתה.
עסקה כזאת מחזירה אותנו שוב לנתניהו, ולחוסר יכולתו (או רצונו) לקבל החלטות. בצמרת מערכת הביטחון הזהירו בסוף השבוע שהתנאים שהוא דורש להוסיף למתווה עלולים לטרפד את העסקה כולה, שנדמית כעת בהישג יד. נתניהו הבהיר שאין לו כוונה להתפשר, אבל אתמול למדנו מהו המחיר המלא של המדיניות שהוא מוביל: הותרת החטופים בעזה, ומלחמה רחבה בצפון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו