איש לא יעשה עבורנו את העבודה בציר פילדלפי | פרשנות
מצרים כבר הוכיחה עצמה כמשענת קנה רצוץ - מי שמבקש לסמוך עליה שוב בפילדלפי מרמה את עצמו ואותנו, וגם כוחות זרים ומצלמות אינן הפתרון • ישראל חייבת, אפוא, להישאר בפילדלפי ולא לזוז משם
קרוב ל־20 שנה הבריח חמאס, מעל ומתחת לציר פילדלפי, כמויות עצומות של אמל"ח וחומרי בנייה שקידמו מאוד את בנייתה של עזה תחתית, עיר הטרור הגדולה בעולם, סדום של ימינו. מי שמאמין גם כיום שהמצרים לא ידעו על כך - שיבושם לו.
המצרים לא רק שידעו. בתקופת א־סיסי הם אמנם התעוררו לפעולה חלקית משמעותית נגד המנהרות, אבל לאורך שנים הם היו שותפים - בידיעה, בהעלמת עין ואף מעבר לכך. מי שמציע עכשיו לשלב אותם בהסדר כלשהו שנוגע לפילדלפי ובוטח בהם, נוהג לא רק בטיפשות ובחוסר אחריות משווע אלא מרמה את עצמו ואת הציבור בארץ.
משוריין ישראלי עם דגל המדינה בציר פילדלפי // השימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים
דרך פילדלפי - לפני א־סיסי, אך גם בתקופתו - הוברחו לאורך השנים מכוניות, אופנועים, בגדים, סמים, תרופות, משקאות חריפים ונשק, המון נשק: טילי RPG-29 (המשופרים) שמהם נהרגו חיילינו בחרבות ברזל, חלקים מוסלקים של רקטות, מקלעים, מוקשים ועוד.
המנהרות נחפרו ממרתפי בתים, מפרדסים וממטעי זיתים. כל מנהרה נחפרה בפרק זמן של בין שבועיים לחודשיים. בעלי הבתים או השדות שמהם הן נכרו קיבלו אחוזים מפדיון ההברחות. בשלב מסוים חייבה עיריית רפיח את בעלי המנהרות ברישיון עסק, ואף גבתה מהם תשלום על חיבורן למים ולחשמל. בשיא המפעל הועסקו בו 70 אלף איש. החמולות הבדואיות אבו סמהדאנה ואבו ריש ניהלו את רובו. רווחיהן היו עצומים. בבניית מנהרה ממוצעת הושקעו כ־100 אלף דולר, ומחזורה היומי עמד בממוצע על חצי מיליון שקלים. פקידים וקצינים מצרים שלשלו לידיהם שלמונים, שאפשרו את המשך אוטוסטרדת הנשק. ואחרי כל זה לומר שמצרים לא ידעה?
לא מתווך ולא מפקח הוגן
עצם המחשבה למחוק עכשיו למצרים את חטאתם ולהעניק להם שוב תפקיד בפיקוח על פילדלפי ומעבר רפיח היא שערורייה. למצרים יש אחריות לא מבוטלת למה שקרה בפילדלפי לאורך השנים, וגם מי שבוטח עכשיו בנשיא א־סיסי לא מסוגל להבטיח שבארץ הנילוס לא יעלה לשלטון בעתיד "מוחמד מורסי" חדש מהאחים המוסלמים.
מצרים לא יכולה להיחשב מתווך הוגן, ובוודאי שלא גורם מפקח הוגן, לא על רקע ההיסטוריה של פילדלפי וגם לא על רקע התבטאויות נאציות של בכירי אקדמיית "אל־אזהר" ("סופה של ישראל, מחלה ממארת בלב האומה האסלאמית הערבית, יהיה אבדון"), שנגדם המצרים לא פועלים. אם נאמר שהאובייקטיביות של מצרים מוטלת בספק, ננקוט בלשון המעטה מפליגה.
ישראל חייבת, אפוא, להישאר בפילדלפי ולא לזוז משם. לא מצרים "משענת הקנה הרצוץ", לא כוחות זרים אחרים וגם לא מצלמות - איש לא יעשה עבורנו את העבודה שם כפי שצריך, והגיע הזמן שנחדל להשלות את עצמנו. כוחות פיקוח זרים נכשלו בלבנון לאורך השנים, ונכשלו גם במעבר רפיח שממנו ברחו פקחי האיחוד האירופי ב־2007.
ובאשר למצלמות – מדובר בבדיחה תפלה. הן לא מנעו את נפילת מעבר רפיח בידי חמאס וגם לא את אירועי 7 באוקטובר. הן פשוט תיעדו את המחדלים הללו. צריך לפיכך להתפלל שהידיעות על הסכמה ישראלית לדון מול מצרים באפשרויות הללו אינן נכונות, כי אם יש בהן ממש - הן עוד טעות, הפעם מסוכנת מאוד, בשרשרת הטעויות של 8 באוקטובר ואילך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו