להעדפת שקט מדומה בהווה יש מחיר כבד בעתיד: אסור לישראל להיגרר אחרי חיזבאללה
שימוש בהפסקת אש אפשרית בעזה, כחלק מעסקת חטופים, כהצדקה לוויתור על מתקפה בלבנון, תהיה טעות אסטרטגית • מאז 8 באוקטובר מתרחשת בצפון מלחמת התשה בין הצדדים תוך ניסיון הדדי לשלוט על גובה הלהבות • המודל הנוכחי מגביר את הסיכון להתפתחות מלחמה כוללת בתנאי פתיחה גרועים אבל ארגון הטרור מבין שמתקפה על אדמת לבנון היא אופרה אחרת
Your browser doesn’t support HTML5 audio
חיסולו של אבו נעמה נאסר, מפקד יחידת "עזיז" של חיזבאללה בשבוע שעבר נחשב, בצדק, לפגיעה משמעותית בשרשרת הפיקוד של הארגון ומוכיח גם יכולת מודיעינית ומבצעית גבוהה של ישראל.אלא שחיסול זה, כמו גם ההתנקשויות שקדמו לו בטאלב סאמי עבדאללה, מפקד יחידת "נאסר" ובעוד מפקדים בכירים בארגון, אינם משנים את מאזן הכוחות האסטרטגי שבין הצדדים.
מאז 8 באוקטובר מתרחשת בצפון מלחמת התשה שבה הצדדים מנהלים חילופי מהלומות, תוך ניסיון הדדי לשלוט על גובה הלהבות ולהימנע מגלישה למלחמה כוללת. לכאורה נוצר כאן תיקו במאזן ההרתעה שבין הצדדים.
ישראל מעדיפה סיום של המלחמה בצפון בהסדר
שר הביטחון הצהיר שישראל מעדיפה סיום של המלחמה בצפון בהסדר. השיקולים לכך הם רבים – החשש ממלחמה כוללת שתערב את איראן וארגוני הפרוקסי שלה, ממשל אמריקני לא אוהד ואתגר משמעותי בתחום הפגיעה בעורף.
חיזבאללה מבין שמתקפה ישראלית על אדמת לבנון היא אופרה אחרת. לישראל יש יכולת משמעותית לפגוע בתשתיות מדינת לבנון, בכוח הלוחם של הארגון ולהשמיד חלק גדול מאמצעי הלחימה שלו.
התיקו הזה הוא, כאמור, רק לכאורה. במציאות המזרח־תיכונית אין לישראל אפשרות ולא זכות מוסרית, לסיים מלחמה ללא שיפור במאזן האסטרטגי מול האויב. מאז מלחמת לבנון השנייה ישראל אפשרה לחיזבאללה להתעצם ולהגיע לממדים של צבא טרור מאומן ומצויד במיטב אמצעי הלחימה.
בישראל התפתח דפוס חשיבה נרפה, כזה המעדיף עימות בעצימות נמוכה על פני מלחמה כוללת שתשנה את המשוואה. חלק מהמפקדים הבכירים בצה"ל לוקים בתפיסת הבט"ש והמב"מ. הגדרות מעורפלות כגון "הרתעה" ו"הכלה" החליפו מושכלות יסוד כמו מתקפה, ניצחון והכרעה.
ישראל נגררת למציאות שבה האויב קובע את כללי המשחק
להעדפת שקט מדומה בהווה יש מחיר כבד בעתיד. ישראל נגררת למציאות שבה האויב קובע את כללי המשחק ומגדיל את ההימור בכל שלב. שימוש בהפסקת אש אפשרית בעזה, כחלק מעסקת חטופים, כהצדקה לוויתור על מתקפה בלבנון, יהיה טעות אסטרטגית. היא תקבע את המשוואה שיצרו איראן וחיזבאללה של איחוד הגזרות.
מודל ההתשה הנוכחי מגביר מאוד את הסיכון להתפתחות מלחמה כוללת בתנאי פתיחה גרועים, העלולים להיגרם מפגיעת רקטה שתגרום לאבידות בנפש, או ממתקפה יזומה של חיזבאללה.
ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להיגרר ולהיות תוצאתית. מדינה חפצת חיים וריבונות חייבת לקבל החלטות קשות, גם אם המחיר בצידן משמעותי. אימוץ גישה זו מחייב מתקפה מאסיבית על חיזבאללה ועל המדינה המארחת אותו, הרחקת חיזבאללה מהגבול והגעה להסדר מעמדת ניצחון. כל דרך אחרת תביא אותנו, כמאמר צ'רצ'יל, לקבל בצד המלחמה גם את החרפה.
תא"ל (מיל') דני ון בירן, קצין מילואים ראשי לשעבר, מייסד תנועת "נקראים לדגל"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו