הנוף במזרח ג'באליה, סמוך לציר צלאח א-דין החוצה את הרצועה לאורכה, נראה אופייני לאותם חלקים של רצועת עזה בהם פעלו כוחות צה"ל. הכבישים כמעט מחוקים, דרכי עפר רחבות ומשוטחות עליהן חולפים טנקים, דחפורים ורק"מ חוצות את השטח כשמסביב ערבוביה של הרס, חורבן ושרידים של רצועת עזה שהייתה שם לפני.
הדלת של "האכזרית", נגמ"ש שנבנה בישראל מגופים של טנקים מתוצרת סובייטית שנלקחו שלל, יורדת לאט ומבעדה נחשף נוף כמעט פסטורלי של פרדס עצי ליים, כשהפירות הירוקים עדיין על הענף. מהצד השני נמצא המגנן של כוחות צה"ל, בתוכו חיילים מיחידות שונות ושורות של טנקים, כולם ניצבים מאחורי סוללת עפר גדולה.
צה"ל נכנס לחלק המזרחי של ג'באליה לפני שלושה ימים, כניסה שנייה לאזור זה לאחר תחילת המלחמה, לאחר שבצבא זיהו התארגנות מחודשת של חמאס באזורו ניסיון להפעיל מחדש את מערך הטרור שלו, על הקרקע ומתחתיה. מיכאל, לוחם יחידה מיוחדת שנמצא במגנן, מספר שהלוחמים שפעלו באזור מצאו עדות נרחבת לפעילות תת קרקעית ואפילו איתרו רקטות מוכנות לשיגור. בשביל להזכיר את הרצינות של הדברים, פחות מחצי שעה לפני שהגענו למקום, רקטה נורתה מהאזור לכיוון אשקלון.
מי שמקבל את פנינו במקום הוא איתן פונד, לוחם מעוטר והסמג"ד של גדוד הסיור של חטיבת ביסלמ"ח. פונד קיבל את עיטור המופת על לחימתו בצוק איתן: כסגן הדר גולדין ז"ל נחטף למנהרה ברפיח, איתן זינק פנימה, חמוש באקדח בלבד, והתקדם כמה מאות מטרים בניסיון להצילו.
פונד מסביר את המשימה מבחינתו בתמציתיות: "מה שלא הספקנו אז נעשה היום. אנחנו מתקדמים יותר עמוק, מתמרנים יותר חזק, יש לנו יותר זמן ושימות גדולות יותר. לא החזרנו את כל החטופים הביתה, עדיין לא השמדנו את חמאס, פספנו בגדול ואנחנו כאן בשביל לתקן".
אנחנו פוסעים החוצה מהבטיחות של המגנן לעבר בניין בו נמצאו ספרי קוראן וקטעי תפילה מודפסים ומפוזרים במקום. אנחנו נכנסים למבנה סמוך, שם אנחנו פוגשים את מפקד הגדוד, סא"ל איתמר איתם, בנו של השר לשעבר אפי איתם. קשה להתעלם מדמותו של המפקד, עם מבט חודר, זקן עבות, קסדה עם מצנפת לראשו ובצד התרמיל הטקטי שלו מונח גרזן קטן, פרטים המשווים לו מראה של גיבור מספר של טולקין.
איתם מספר על החג שעובר על לוחמי הגדוד, בשעה שהם עסוקים בהתקפה בלתי פוסקת על המחבלים שמתבצרים באזור. "במהלך יום הזיכרון העברתי ללוחמים הודעה מוקלטת, תוך כדי הלחימה, כדי שגם תוך כדי שהם נלחמים, תהיה להם שהות לחשוב על הסיבה שאנחנו נמצאים פה בפנים", אומר איתם. ניכר כי בשל הלחימה הבלתי פוסקת, ההנאות הקטנות של החג שהרבה פעמים מגיעות גם לחיילים בבסיסים, פסחו על הלוחמים של גדוד הסיור.
למרות זאת, איתם משוכנע שאין דרך טובה יותר לציין את יום העצמאות מלחימה בחמאס ברצועה: "אנחנו פה בחגיגה גדולה. טנקים, חיל אוויר, חי"ר, הנדסה. זו חגיגה גדולה ליום העצמאות, כולל קצת זיקוקים שעשינו פה. היום יום העצמאות ואנחנו ממשיכים במצעד הקוממיות, בונים קומה אחרי קומה, מתקדמים לא מיואשים, לא עייפים, לא מבולבלים, לחירות ישראל", אומר איתם. למרות רוח הקרב הגבוהה בקרב לוחמיו של איתם, רבים מתגעגעים לחג בבית ולשגרה אותה נטשו כשהחלה המלחמה. "אני לא אגיד לך שאני לא מתגעגע למנגל עם המשפחה בבית. זה חסר מאוד. אבל אני מרגיש את כובד המשימה ובסופו של דבר אני שקט יותר פה", מספר לי יניב, לוחם בגדוד ועובד בדיוטי פרי באזרחות. "אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל אני גם מתגעגע לעבודה, לריח של חו"ל, לשגרה", הוא אומר בחיוך, בשעה שאנחנו מטפסים על סוללת עפר נוספת.
המפקד ממשיך עם יתר הכוחות ונכנס פנימה לתוך שטח הלחימה. צרורות ירי מנשק קל נשמעים באוויר מסביב, כשלפתע פצצה המוטלת ממטוס פגעה בבניין סמוך בקול נפץ מחריד. הלוחמים מסתכלים הצידה בשעמום, כאילו מדובר בצפצוף לא צפוי של מכונית בכביש, ומיד חוזרים לעסקיהם. אנחנו מלווים חזרה לשטח המגנן, כשעוד פיצוץ גדול מתרחש ליד. בתוך שתי דקות אנחנו זוכים לראות, כצופים מהשורה הראשונה, את עוצמת האש בה צה"ל מנהל את הלחימה בעזה. אך היכולת של חמאס לשוב ולהתארגן מחדש באזורים שכבר חוו את כל העוצמה המשוריינת של האגרוף הצהלי, מעלה את התהיה אם לא תגרש, בסופו של דבר, אחיזה חזקה יותר בשטח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו