לפעול בעוצמה ברפיח - למרות הלחצים של ארה"ב ומצרים

עם התגברות הסימנים על פעולה קרובה של צה"ל ברפיח, גובר גם החשש מאפשרות שישראל תטיל על עצמה ריסונים כבדים מדי ותפעל בעצימות לא מספקת, כדי לא להרגיז את ממשל ביידן, המצרים או התובע הכללי בהאג.

זאת בשעה שחמאס, יש להניח, ניצל את ההמתנה הממושכת והכין עצמו היטב למבצע הקרקעי בגזרה זו, שגם כך הציבה אתגרים מבצעיים סבוכים לצה"ל. על אף הלחצים המדיניים, דרג מקבלי ההחלטות בישראל נדרש להעמיד בראש שיקוליו את השגת היעדים תוך סיכון מינימלי לביטחון כוחותינו.

המבוי הסתום במו"מ לשחרור החטופים והאשמת חמאס בכך על ידי הדוברים האמריקנים, סוללים בפני ישראל את הדרך לפעולה הקרקעית ברפיח. סיום הפרק בהסלמה מול איראן מאפשר להפנות קשב ומאמצים - מבלי לוותר על ההזדמנויות המדיניות שנוצרו מול האיראנים, ותוך המשך הלחימה עם חיזבאללה וכתישת תשתיות הטרור ביו"ש.

בפעולה זו תידרש מערכת הביטחון להשיג חמש מטרות:

1. פירוק חטיבת חמאס המרחבית, על ארבעת גדודיה: חיסול או מעצר מפקדיה ומרבית אנשיה, תפיסה או השמדה של מפקדות, נכסים אסטרטגיים, נשק ואמצעי ייצור, מעל הקרקע או מתחתיה.

2. חיסול או מעצר של בכירים מחמאס או מהג'יהאד האסלאמי, שנמלטו מאזורים אחרים לרפיח ומצאו בה את מקלטם.

3. הפסקת השליטה האזרחית של ממשל חמאס במרחב הזה: פגיעה במנגנוני השלטון של חמאס, ובכללם כוחות המשטרה וביטחון פנים, בתי כלא ובתי משפט, וכן ועדות "אזרחיות" לניהול ענייני החירום.

4. השתלטות על נתיבי ההברחה ועיצוב מציאות ביטחונית חדשה ברצועת הגבול, שתמנע הברחות מסיני לרצועת עזה.

5. קידום שחרורם של החטופים - בין אם במיצוי הזדמנויות מבצעיות שייווצרו אגב הלחימה, ובין אם בערוץ המו"מ בעקבות הכבדת הלחץ על חמאס.

צה"ל וחמאס: תנאי הפתיחה

לכאורה, תנאי הפתיחה של צה"ל במבצע זה טובים מאלה שבהם החל את המערכה בצפון הרצועה או בגזרת חאן יונס: ראשית, האויב מגיע ללחימה כששורותיו חסרות במפקדים ובלוחמים שנהרגו, נפצעו או נעצרו.

שנית, מלאי אמצעי הלחימה והתחמושת שברשותו הידלדל. שלישית, יכולתו לפגוע בעורף בישראל באמצעות ירי רקטי מוגבלת למדי. ורביעית, צה"ל מגיע לאחר שריענן את כוחותיו, עדכן את המודיעין שברשותו ושיפר את יכולות הביצוע של לוחמיו הודות לתהליכי הלמידה שקיים בשלבי הלחימה הקודמים.

ואולם, מנקודת מבטו של האויב יש בתמונה הכללית גם אורות, ולא רק צללים. סדר הכוחות שלו בגזרת הלחימה לא רק שלא נשחק, אלא אף תוגבר בפעילים מהאזורים האחרים, היערכותו הלוגיסטית משופרת הודות לסיוע ההומניטרי שהוכנס לרצועה, והוא מצויד בדלק ובמזון שמאפשרים לו שרידות ממושכת במנהרות.

כמו כן, הוא שואב עידוד מהלחצים שמופעלים על ישראל לצמצום מספר הנפגעים, ונהנה מהשתתפות איראן וגרורותיה ומהתמיכה המדינית של טורקיה ומדינות נוספות. ומעל לכל, הוא מבושם מיכולת השרידות שהפגין עד כה מול המכבש הצה"לי, ומכך שגם לאחר 200 ימי לחימה ממשיך חמאס להיות גורם הכוח המרכזי ברצועת עזה.

המלאכה רבה

במקביל ליכולותיו ההתקפיות, צה"ל יידרש לחזק גם את ההגנה מול תרחישים של פיגועים נגד הכוחות או בעורף, תוך ניצול הקרבה לגבולות או הסתייעות במנהרות.

כך גם ביחס לאפשרות שחמאס יבצע פרובוקציות באזור גדר הגבול ומול סיני, במטרה לגרום מתיחות בין ישראל למצרים. רמזים לכך ניתן היה למצוא בהודעה שפורסמה השבוע מטעם "הפלגים הפלשתיניים".

מכונת המלחמה המשומנת של צה"ל הוכיחה את עצמה, ואין כל ספק באשר ליכולתה להתמודד בהצלחה גם עם אתגר זה. מצד הדרג המדיני נדרשים גיבוי וחופש פעולה מרבי, שיאפשרו לצה"ל הפעלת אש בעוצמה שתפחית את הסיכון לחיילינו ותביא להכרעה מהירה ככל האפשר של האויב.

במקביל לכך, הוא יידרש כל הזמן לבחון כיצד ניתן לנצל את מצב הלחימה כדי לקדם את שחרור החטופים.

הפעולה ברפיח לא תשלים את מלאכת הכרעתו של חמאס. גם אחריה תידרש עבודה ממושכת בתוככי השטח, כדי להשמיד את היכולות שייוותרו ולהעמיק את הפגיעה עד להיווצרות מציאות חדשה. כך היה גם לאחר מבצע "חומת מגן" שפרץ בדיוק לפני 22 שנה. זה לא יהיה קל ולא יהיה מהיר, אך זה הכרחי וגם אפשרי.

הכותב הוא ראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה צבאית