צריך להודות ביושר: ישראל מתקשה להעריך את אופי התגובה האיראנית

הדילמה האסטרטגית סביב התגובה הישראלית על מתקפת הטילים האיראנית התחדדה ביממה האחרונה. מחד, ההבנה שלא ניתן להותיר את התקיפה ללא תגובה. מאידך, הרצון להימנע מהידרדרות למלחמת התשה מול איראן, ואולי אף למערכה אזורית כוללת.

לישראל היתה הזדמנות להגיב על המתקפה בזמן אמת, כשערפל הקרב היה עדיין סמיך. נטען שהיא נמנעה מכך משום שחיל האוויר קבע שאינו ערוך לבצע במקביל שתי משימות כה מורכבות של תקיפת עומק באיראן ושל הגנה מפני מתקפה משמעותית כל כך. במציאות, מי שהוביל את ההתנזרות מתגובה באותו לילה היה אריה דרעי, שדיבר בישיבת הקבינט בשבח ההבלגה של ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר במלחמת המפרץ הראשונה והמליץ להמתין עד שהתמונה הכללית תתבהר בטרם יתקבלו החלטות.

אלא שביממות שחלפו מאז, התעצבה מציאות אסטרטגית סבוכה, שמחייבת שיקול דעת עמוק ונטילת סיכונים לא-מבוטלים לביטחון הלאומי במשמעותו העמוקה ביותר. ברור כי על ישראל לתקוף באיראן לא רק כתגובה, אלא בעיקר כהרתעה. הימנעות מכך עלולה להתפרש באיראן כחולשה ולעודד את המשטר השיעי לנצל כל הזדמנות למתקפות דומות. גם העובדה שכל הצמרת המדינית והביטחונית מיהרה להצהיר שתהיה תגובה סינדלה את ישראל, משום שנסיגה מהדברים תתפרש כחולשה וככניעה לאיומי התגובה האיראניים וללחץ הבינלאומי.

ישראל גם אינה מעוניינת להידרדר למלחמה כוללת עם איראן ועם שלוחיה, ובראשם חיזבאללה. האיראנים כבר הבהירו כי יגיבו על התגובה, וישראל עלולה להיגרר למחוזות שאין לה עניין להימצא בהם, בוודאי כל עוד משימת הכרעת חמאס והשבת החטופים מעזה לא הושלמה.

תגובה שתעביר מסר חד

צריך להודות ביושר: ישראל מתקשה להעריך את אופי התגובה האיראנית. היא שגתה בכך קודם שאושר חיסולו של בכיר משמרות המהפכה חסן מהדווי, והיא עשויה לשגות שוב כעת. מחיר השגיאה הראשונה היה במתקפת הטילים של שבת, שנבלמה אמנם ברובה, אבל פגעה בהרתעה הישראלית ועלתה הון למשק הישראלי. מחירה של שגיאה נוספת עלול להיות כבד יותר לא רק בנפש, בנזק ובכסף, אלא גם בפגיעה בקואליציה המערבית־ערבית התקדימית שנוצרה כעת.

סביר, לכן, שישראל תחפש תגובה שתעביר מסר חד לאיראנים, אך לא תוביל להסלמה כוללת. עזה והחטופים תחילה ואחריהם לבנון, וספק גם אם ישראל רוצה לקלוע את המדינה למלחמה כוללת רגע לפני פסח והחגים הלאומיים - יום השואה וימי הזיכרון והעצמאות.

הדילמה הופכת מורכבת עוד יותר בגלל המעורבות הבינלאומית באירועים. ישראל ביקשה (וקיבלה) תמיכה אמריקנית בסיכול המתקפה האיראנית, והיא תתקשה להתעלם מבקשות הממשל כעת משום שהיא זקוקה להמשך הסיוע - בכסף, באמל"ח ובלגיטימציה בינלאומית - בוודאי אם המערכה תסלים. האמריקנים גם מציעים את מה שנראה לכאורה כדיל החלומות: ציר אזורי אסטרטגי, כולל ברית הגנה רשמית ויחסים דיפלומטיים עם רוב העולם המוסלמי, שיתמודד מול איראן ומול שלוחיה במרחב, וגם יהיה הגורם המוביל ביצירת מציאות עתידית חדשה בעזה.

לייצר סדר אזורי חדש

ההצעה הזאת נתמכת בידי כל גורמי המקצוע, משום שהיא מאפשרת לישראל לייצר סדר אזורי חדש: להשלים את המערכה בעזה (גם אם רפיח תטופל כעת רק באופן חלקי), להסדיר את המצב בצפון ולהתמודד מול איראן המתגרענת ומפיצת הטרור. זה גם ייצר לחץ משמעותי על חמאס, שיאבד דה־פקטו כל סיכוי לחזור לשלטון בעזה, ואולי גם יסייע בשחרור החטופים.

במציאות הפוליטית הנוכחית בישראל ספק אם עסקת־על שכזו תתממש. התוצאה היא שישראל תגיב באיראן, אבל עלולה להידרש להתמודד לבדה עם התוצאות. המתקפה בשבת לימדה שישראל חזקה, אבל גם שהיא מתקשה להתמודד לבדה ונדרשת לסיוע מבחוץ. דיון קבינט פתוח וכן אמור להציף את כל הסוגיות האלה ולהתמודד עם ההשלכות האפשריות שלהן.