התשובה הישראלית לאיגוף האיראני צריכה להיות קודם כל ברפיח

כמעט שבעה חודשים מאז 7 באוקטובר וישראל שבה אל החיק החם של הקונספציה. אל האשליה המסוכנת שהישגים מבצעיים שקולים לאסטרטגיה לטווח ארוך. במקרה הנוכחי מדובר בהלצה על "קואליציה אזורית". מנהיגי המדינה שוב סומכים ידיהם על חיסולים ממוקדים, מערכות הגנה אווירית ומהלומות טקטיות - במקום לבנות אסטרטגיה.

בתקשורת מרעיפים שבחים על חיל האוויר, שהצליח לבלום מתקפה צפויה ומוגבלת. אך זה אותו צה"ל שכשל במתקפת הפתע ב־7 באוקטובר. גם אגף המודיעין כשל פעם נוספת בהערכת הכוונות של אויבינו. פעם נוספת אנחנו מזלזלים באזהרות של בעלות בריתנו הקרובות, ולא משכילים לתמרן מול האמריקנים, מרוב דברי חנופה והלל. אזרחיה של ישראל דורשים לגבות מחיר מאיראן "כאן ועכשיו".

יותר משנתיים וחצי שטהרן פועלת כדי לאגף את ישראל משני כיוונים חדשים־ישנים. השבוע אישר שר החוץ הירדני, איימן א־ספאדי, כי האיראנים מבריחים נשק וסמים לתוך הממלכה. כבר ביולי 2022 הזהירו בירדן מפני ארבעה איומים: חדירת חוליות טרור לירדן, אותן רשתות הברחה, הפעלת תאי טרור רדומים במדינה ותופעה של "זאבים בודדים" - אנשים שיפעלו לבדם מרחוק בהשראת איראן.

האיומים האלה נובעים מהפליטים השיעים שהגיעו לירדן מהמלחמה בעיראק. אליהם מצטרפות ההפגנות שמעודד חמאס ברבת עמון. בבית המלוכה הירדני בוחרים מתחילת המלחמה בעזה להסיט את האש לעבר ישראל, מתוך תקווה שאיראן תחוס עליהם. קואליציה אזורית לא נמצאת בלקסיקון שלהם. מבחינתם, הם יירטו איום על הריבונות שלהם.

איראן מחפשת את הכאוס

כיוון אחר הוא המסדרון בסודאן. החלומות על נורמליזציה נגוזו באבק מלחמת האזרחים במדינה. כבר שנה שהגנרלים עבד אל־פתאח אל־בורהאן ומוחמד חמדאן דקלו (חמידתי) אוחזים זה בגרונו של רעהו. אפילו לרגל העיד אל־פיטר בשבוע שעבר, הם לא הסכימו לשקול הפסקת אש. בינתיים, עשרות אלפי אנשים נהרגו, העדויות על פשעי מלחמה מתרבות והסוף לא נראה באופק.

והיכן שיש כאוס, איראן מוצאת סולם. מאז הדחת הרודן הסודאני עומר אל־בשיר ב־2019, הלך והתמוסס מסדרון הברחות הנשק מסודאן, דרך מצרים לעזה. כעת האייתוללות שואפות לחדש אותו. מאז ינואר, האיראנים מוכרים לצבא של אל־בורהאן כטב"מים מתקדמים ורוכשים להם בעל ברית חדש. אם הוא יסיים את המלחמה כשידו על העליונה, לא בטוח שימהר לנורמליזציה עם ירושלים. באוקטובר הוא חידש את היחסים עם טהרן.

התשובה לאיגוף האיראני צריכה להיות קודם כל ברפיח ובדיר אל־בלח. אם האמריקנים דורשים להבליג על המתקפה, אפשר לאזן את התגובה בהרחבת התמרון קרקעי. ברפיח לא חונים רק ארבעת גדודי חמאס, אלא גם כוח משמעותי של הג'יהאד האסלאמי - דרכו איראן מקווה להיבנות מחדש בגזרה.

במקום מבצע ברפיח, ישראל דהרה לעבר משא ומתן על עסקה מסורבלת, תוך ויתור על כל אמצעי הלחץ על חמאס. כעת, כמעט מדי יום נכנסות מאות משאיות אספקה, שיקום הרצועה החל ומרבית כוחות צה"ל יצאו.

הכרעה בעזה ומעבר לשלב "כיסוח הדשא", יקדמו את ישראל בשלושה היבטים: חמאס יתחנן לעסקה לשחרור חטופים; המלחמה תסתיים באופן הצהרתי ותפחית מהלחץ הבינלאומי ומהמתיחות עם מדינות ערב; ולבסוף - תתפנה הדרך לדחיקת חיזבאללה בצפון. כל אלה ישברו את האיגוף האיראני. רק לאחר מכן, יהיה חכם לנקום בה באופן חשאי ומתמשך, מבלי להיגרר למלחמה כוללת.