הכוונה לתקוף משטח איראן - שינוי אסטרטגי דרמטי

התגובה הצפויה על חיסולו של בכיר כוח קודס חסן מהדווי עשויה לסיים כמעט ארבעה עשורים של עימות חשאי בין איראן לישראל, ולהעביר את המדינות לעימות גלוי שעלול להתפתח לכדי מלחמה אזורית.

איראן נמנעה עד כה מלתקוף ישירות את ישראל, גם כאשר ספגה פגיעות בנכסים שהיו יקרים לה – כולל על אדמתה. כאשר פעלה, היא עשתה זאת או באמצעות שלוחיה השונים, או כנגד יעדים שקושרו לישראל רק בעקיפין (דוגמת ספינות בבעלות אנשי עסקים ישראלים). גם במקרה היחיד שבו שיגרה אמל"ח מאיראן עצמה, לפני כשלוש שנים, מדובר היה בכטב"מ שנועד להברחות לגורמי טרור ברשות הפלשתינית ולא למתקפה נגד ישראל.

השינוי כעת באסטרטגיה האיראנית הוא דרמטי. הכוונה היא לתקוף את ישראל ישירות, כדי לגבות ממנה מחיר על חיסולו של מהדווי. אפשר להניח שהאיראנים מחפשים לפגוע ביעדים ביטחוניים, ובמקביל גם ביעדים דיפלומטיים של ישראל ברחבי העולם. זאת הסיבה לכוננות העליונה שהוכרזה בנציגויות הישראליות, שחלקן נסגרו זמנית והעובדים הונחו להישאר בבית.

כוננות-על מתקיימת מאז החיסול גם בכל רכיבי ההגנה הארץ, בדגש על ההגנה האווירית. ההנחה היא שאיראן תתקוף באמצעות כטב"מים וטילי שיוט, שאותם היא יכולה לשגר מאדמתה או באמצעות שלוחיה בתימן, בעירק, בסוריה ובלבנון. זאת עשויה להיות תקיפה משולבת מכמה מקומות במקביל, שתאתגר מאוד את ישראל מבחינת יכולת הגילוי והיירוט, וההגנה על אתרים אסטרטגיים.

ישראל מסתייעת בתחומים האלה בארצות-הברית, שמתעלה שוב על המחלוקות בדרג המדיני ומוכיחה שהיא משענת אסטרטגית ושותפת אמת. בין צה"ל למפקדת פיקוד המרכז האמריקני (סנטקום) יש שיתוף פעולה הדוק, ומפקדו, הגנרל מייקל קורילה, הגיע אתמול לארץ לביקור שפורסם במטרה להעביר מסר ברור לטהרן כי ארצות-הברית וישראל מתואמות ביניהן.

אפשר להניח שבשיחותיו בארץ דן קורילה לא רק בסיכול המתקפה האיראנית הצפויה, אלא גם בתגובה הצפויה שעליה כבר הכריזה הצמרת המדינית בישראל. המסרים התקיפים שהעבירה ארצות-הברית בימים האחרונים לאיראן – כולל על-ידי הנשיא ביידן עצמו – נועדו להרתיע אותה מפעולה, או לפחות לצמצם את ממדיה, בניסיון להרגיע במעט את העצבים המתוחים בישראל.

האמריקנים חוששים מהאפשרות שישראל תספוג פגיעה שתחייב אותה להגיב בגלוי על אדמת איראן, ומכך שחילופי המהלומות יכניסו גם את חיזבאללה ללחימה ויתפתחו למערכה אזורית שלא ניתן לחזות ממדיה.

התמיכה האמריקנית – המדינית והצבאית – היא קריטית במערכה כזאת, אבל ישראל מגיעה אליה בתנאים לא טובים: המלחמה בעזה הפכה אותה למוקצית ברוב העולם, והלגיטימציה שניתנת לה להתפרע בחזיתות נוספות גבולית מאוד, בוודאי כאשר לעימות הישראלי-איראני יהיו השלכות כלכליות וביטחוניות שיחרגו מעבר לגבולות של שתי המדינות.

מתבקש לתהות אם השיקולים האלה נלקחו בחשבון קודם שחיסולו של מהדווי אושר (בהנחה שישראל אחראית לו). סביר יותר שההערכה היתה שאיראן תבלע את הרוק כפי שעשתה בעבר, או תסתפק בתגובה מינורית. העובדה שהיא נערכת להגיב באופן לא פרופורציוני וחסר תקדים עשויה ללמד שאם אכן ישראל ביצעה את החיסול שהצמרת המדינית-ביטחונית בישראל לקתה בהערכת חסר של האירוע, ומבלי להתכוון לכך הסתכנה בהפיכת המלחמה שכוונה כנגד החמאס בעזה למלחמת כל-בכל במזרח התיכון.