בלילה של ה-17 באפריל, חודש בערך לפני ההסלמה, נורו מטחי רקטות לעבר ישראל מעזה. העיתוי היה מוזר למדי, לאור המענק הקטארי החודשי שחולק ברצועת עזה כמה ימים לפני כן: 10 מיליון דולר למאה אלף משפחות, שהם חלק מהתחייבות של 360 מיליון דולר לשנת 2021. אף על פי שהזיכרון משייך את ראשית ההידרדרות הביטחונית לביטול דה-פקטו של הבחירות הפלשתיניות, לאירועים האלימים בירושלים או לסכסוך המשפטי בשכונת שייח' ג'ראח, יהיה נכון יותר להתייחס ללילה ההוא כאל נקודת ההתחלה.
הרקטות באותו לילה היו איתות מחמאס לישראל שהעניינים חורקים ברצועת עזה ומוטב שיימצא פתרון בהקדם. באותו סוף שבוע עדכן משרד הבריאות בעזה על שיעור בדיקות חיוביות של 35%, לאחר שהווריאנט הבריטי חדר לרצועה ועשה בה שמות. התפשטות המגפה אילצה את חמאס להטיל הגבלות על המשק, מה שאיין הלכה למעשה את השפעת הכסף הקטארי, המשמש כקטטר לכלכלה הגוססת.
חמאס אם כן נדחק לפינה, ושם את יהבו על הבחירות ברשות הפלשתינית, שאולי היו מעניקות לו דריסת רגל ביהודה ושומרון וחבל הצלה מאבו מאזן. בכל זאת, הסקרים והפיצולים בפת"ח בישרו על ניצחון בפער, גדול בהרבה מזה של 2006. ב-30 באפריל, בנאום שכולו מריחה אחת גדולה, מחמוד עבאס דחה את הבחירות באמתלה שישראל מונעת את קיומן במזרח ירושלים. חמאס נותר לבדו ברצועת עזה השוקעת, כשהמיזם המדיני הראשן שלו מזה 14 שנה, הולך ומתברר ככישלון אחד גדול.
סגן ראש הלשכה המדינית בחמאס, סלאח עארורי, הבהיר עוד לפני דחיית הבחירות כי המשמעות של צעד כזה יהיה פיצוץ. כך, כבר בתחילת מאי, סימנו בכירי חמאס את יום ירושלים כנקודת חיכוך ונערכו להסלמה כוללת. ב-5 במאי, הגיעה "אזהרה אחרונה" מטעם ראש הזרוע הצבאית, מוחמד דף. פתאום, ההפגנות של תושבי שייח' ג'ראח הפכו לעניין חשוב עבור חמאס, שהיה עסוק כולו בבחירות לפרלמנט הפלשתיני. ארגון הטרור שמח לרכב עליהן, לתדלק את תעמולת "אל-אקצא בסכנה" בימי הרמדאן הנפיצים ממילא, ובסופו של יום לשגר רקטות לעבר ירושלים.
חמאס ניזון מהמשבר
למעשה, חמאס בחר באסטרטגיה שאפיינה בעבר את יו"ר הרשות הפלשתינית לשעבר יאסר ערפאת – "הבריחה קדימה" – ודהר לעבר סבב לחימה עקוב מדם. הרמטכ"ל אביב כוכבי ציין בנאומו השבוע כי "חמאס שפתח את המערכה כמגן ירושלים לכאורה, סיים אותה כמחריב רצועת עזה". בפועל, נראה שבחמאס ידעו היטב מה מצפה לרצועה – וזה לא עניין אותם כהוא זה. ארגון הטרור ניזון מהמשבר אליו נקלעה עזה.
העימות עם ישראל הסיר בבת אחת את נטל האחריות של ארגון הטרור על האוכלוסייה. מצרים, קטאר, כווית, ירדן ואפילו ארצות הברית של אמריקה – עומדות בתור כדי לדאוג לשיקום רצועת עזה ולתושביה. אפילו הרשות הפלשתינית מארחת משלחות של דיפלומטים רמי דרג ואנשי מודיעין שמגיעים לדבר איתה בעניין הדרכים לשיקום הרצועה. ראש הלשכה המדינית הנייה צפוי אף לעמוד בראש המשלחת לקהיר אחרי שהות ממושכת במלון שרתון בדוחא.
במצב כזה, אפשר בהחלט להבין את האופוריה שאופפת את נאומיהם של בכירי ארגון הטרור המדברים על "ניצחון אסטרטגי". אומנם חמאס איבד יכולות צבאיות: עשרות קילומטרים מפרויקט המנהור ובכירים בייצור מערך הרקטות חוסלו; אולם מבחינה פוליטית הוא הסיר את האיום הפנימי מהאוכלוסייה. ישראל נתפשת שוב בתור האשמה הבלעדית לסבל של עזה. מדינות העולם ידאגו לסעד לתושבים. וחמאס עצמו? הוא יוכל להתפנות לשיקום יכולותיו הצבאיות.
עסקת שבויים גדולה
שיקום הרצועה על ידי גורמי חוץ יסייע לחמאס להתפנות גם להמשך ביסוס הכוח הפוליטי שלו דרך עסקת חילופי שבויים. פרשן מקורב לחמאס, איברהאים אל-מדהון, הסביר השבוע כי לארגון הטרור יש שתי עדיפויות עליונות. הראשונה היא בעצם לשמר את המתיחות במזרח ירושלים. השנייה היא עסקת חילופי שבויים. המקורב תהה אם במקרה שבו השבויים והנעדרים שבהם מחזיק ארגון הטרור לא מספיקים לעסקה בסדר גודל של עסקת שליט, החשיבה הבסיסית תהיה איך להגדיל את המחיר ולהעניק תקווה לאלפי אסירים. כלומר בחמאס שוקלים אם ללכת לעסקה על בסיס כמות אסירים גדולה מדרג נמוך. "כמות במקום איכות".
עד כמה שזה נשמע אבסורדי, בישראל יהיו מרוצים מההתפתחויות האלה, ולו מכיוון שהפנייה של חמאס לשיקום יכולותיו הצבאיות ולשיחות על עסקת חילופי שבויים תרוויח שקט לתקופה מסוימת. לפחות על פי דברי ראש אגף מבצעים בצה"ל ל"חדשות כאן", חמש שנים שקטות יגדירו את מבצע "שומר החומות" כהצלחה. ככה זה כאשר בממשלה ובמערכת הביטחון מעדיפים את האויב שאנחנו מכירים מאשר התבוססות בבוץ העזתי בשביל הרשות הפלשתינית או למען אויב שיגרום לנו להתגעגע ליחיא סינוואר.
אלא שבחמאס לא מתכוונים לתת לישראל ליהנות משקט. בנאומו השבוע יחיא סינוואר היה ברור למדיי: אם רצועת עזה לא תשוקם על ידי העולם ובעיותיה לא ייפתרו, חמאס ידאג ש"הירוק והיבש יישרפו". במילים אחרות, מנהיג חמאס בעזה שוב הניח על השולחן את הנשק החביב עליו – בלוני ועפיפוני התבערה. שקט, לא הולך להיות כאן.
הבעיה של חמאס, היא שההסלמה האחרונה חשפה לעיני כל הגורמים הרלוונטיים שאי אפשר באמת להגיע איתו לרגיעות ארוכות טווח. לכן מדובר יותר ויותר על שילוב של הרשות הפלשתינית במנגנון השיקום, גם אם הסיכוי לכך קלוש. בעידן ביידן, הממשל האמריקני ישאף לחזק כמה שיותר את אבו מאזן. במערכת הביטחון שוקלים בינתיים אם להנחית על הארגון מכות נוספות, שיתמקדו בשדרת ההנהגה המרכזית שלו, זו שלא מספקת את הסחורה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו