הנתיב לסיוע הומניטרי לעזה ישמש גם להברחות

הנשיא ביידן הכריז בנאומו מול שני בתי הקונגרס כי ארה"ב תקים נמל ימי בעזה ותעביר דרכו סיוע הומניטרי לתושבי עזה. נושא הנתיב הימי לעזה והנמל בה צף ועולה מעת לעת ב־30 השנים האחרונות, ובכל הניסיונות האלה הייתי מעורב בדרך זו או אחרת.

הסגר הימי על עזה שהוכרז ב־2010 מהווה חלק מתפיסת הביטחון של ישראל שאומרת כי היא תשלוט ביטחונית בכל המעטפת הימית והאווירית מראש הנקרה, דרך בקעת הירדן, עבור באילת, גבול מצרים ועד בואכה מעבר ארז. על מדיניות זו נלחמנו לאורך השנים והיא אחת מאבני היסוד של תפיסת הביטחון הלא כתובה של ישראל.

הסיוע ההומניטרי שישראל מסייעת להעביר לתוך רצועת עזה הוא אחד המחדלים הגדולים ביותר של מלחמת חרבות ברזל. ישראל מעבירה דלק ומים שעוברים בידוק ביטחוני, כל זאת בניגוד למטרות המלחמה שעיקרן החזרת החטופים, פירוק חמאס מיכולותיו הצבאיות והשלטוניות והחזרת הביטחון והשקט לתושבי העוטף.

בד בבד עם פירוק חמאס, ובהכתבה של ארה"ב, ישראל מעבירה בעל־כורחה את הסיוע ההומניטרי לעזה. חמאס משתלט על 70% ממנו, מעביר את חלקו לאנשיו, וכך ממשיך לשלוט בתושבי הרצועה בניגוד למטרות המלחמה. שאר הציוד נבזז. צה"ל רואה את הישגי הכוחות במלחמה שהושגו בדם נשחקים, אך ממשיך להכניס משאיות לרצועה בהוראת הקבינט בכפוף לבקשתו של הממשל האמריקני כאשר ברור היה כי רוב הסיוע מגיע לידי חמאס.

לפני כמה שבועות הסביר ראש השב"כ רונן בר כי הכוונה לבצע פיילוט באחד מהאזורים בצפון הרצועה שנכבשו ובו לקחת שליטה על חלוקת הסיוע ההומניטרי ובכך להפסיק את מחדל החלוקה בידי חמאס. למרות הפרטים הידועים היטב, איש בצה"ל או בקבינט לא הציע להשתלט על אירוע חלוקת המזון מתוך חרדה כי פעולה שכזו תטיל על ישראל אחריות לנעשה ברצועה וזו אינה כוונת הממשלה. הממשלה אינה רוצה את הרשות הפלשתינית, אינה רוצה את חמאס, ובעצם אינה יודעת מה היא רוצה. ביד אחת צה"ל מכה בחמאס ומנסה לעמוד ביעדים שהציב לו הקבינט, ובידו השנייה מרסק את הישגי המלחמה שהושגו בדם.

הנתיב הימי, עם או בלי נמל, פורץ בעצם את הסגר הימי ומעמיד את ישראל בפני מצב שבו אוניות ממדינות כמו טורקיה ואיראן יבקשו גם הן להעביר סיוע לעזה, ולישראל יהיה קשה להתנגד לכך. הסיוע בדרך הים מורכב מאוד, יהיה קשה מאוד לבצע בידוק לאוניות בקפריסין, בדרכן האוניות יפגשו כלי שיט אחרים ומבריחים בעיקר בטווחים קרובים לחוף, צה"ל יתקשה לאבטח אוניות אלה בעיקר בטווח קרוב לחוף, והן יהיו חשופות להשתלטות חמאס ולביזה. ומעל הכל - לאחר פריקת הסיוע למשאיות בחוף, אלה נכנסות לתוך הרצועה כמו המשאיות שמגיעות ביבשה, ואז שוב חמאס ישתלט עליהן.

לסיכום, הנתיב הימי עלול לסכן את הביטחון הלאומי של ישראל וחושף אותה לאיומים כמו פריצת התווך הימי שאליו יגיעו כלי שיט עוינים לישראל במסווה של סיוע הומניטרי.