חודש הרמדאן מתקרב: למי טובות ההגבלות בהר הבית?

הר הבית עולה שוב לכותרות בעקבות חודש רמדאן המתקרב. הפרשנים וחלק מהפוליטיקאים מזהירים ממהומות קשות עקב כוונות להגביל כניסת מתפללים מוסלמים להר הבית. הפרשנים מסבירים שערביי ישראל התנהגו למופת במשך ארבעה חודשים מאז פרוץ המלחמה, שלא ראוי לפגוע בהם וכי מעולם לא הוטלו עליהם הגבלות ברמדאן.

אז זהו, שלא. מי שכותב כך, ספק אם הוא יודע שמאז 7 באוקטובר הר הבית כמעט ריק ממתפללים מוסלמים. הם לא הגיעו גם בגלל הגבלות משטרתיות וגם בגלל שהם מבינים שהמדינה כיום היא "חיה פצועה" ועדיף להימנע מחיכוך.

הקריאה שלא להטיל הגבלות גובלת גם בחוסר הכרה של ניהול הביטחון בהר הבית ע"י המשטרה. הדילול הוא לא המצאה של השר לביטחון לאומי, אלא אחת הדרכים הנקוטות, זה עשרות שנים, למנוע הפרות סדר על הר הבית, בעיקר בימי שישי.

כשצובעים את הוויכוח בצבעים פוליטיים במקום להתייחס עניינית לדרך הנכונה שבה ניתן לשלוט באירוע, מגיעים לטענות נגד השר הנוכחי, המשווק את ההגבלות כאג'נדה שלו, אבל לא כל מה שהוא חושב מחייב התנגדות.

לא בהכרח מה שהוא רוצה מוצג כעמדת המשטרה, לא מבחינת טווח הגילים ולא בלוחות הזמנים. כשהשר מביע את הצורך להטיל הגבלות, ספק אם הסיבה היא לשמור על שקט פולחני או למנוע בכלל את חופש הפולחן שהוא מיסודות המדינה.

על מי להטיל הגבלות? חלילה לא על כלל הציבור המוסלמי. אלה לא הגבלות "מחמירות", אלא הגבלות שמוטלות על צעירים המגיעים למסגד אל־אקצא, נשארים שם לשהות במשך הלילה, פושטים את החולצות ומשחקים כדורגל בין עמודי המסגד עד שיגיע הבוקר ויוכלו להתעמת עם המבקרים בהר. צעירים אלו פוגעים בחופש הפולחן ובקדושת המקום.

ההגבלות לא חייבות להיות במשך כל החודש. יש הבדל בין ימי השישי ליתר ימי השבוע, וככל שהשקט נשמר, ניתן להוריד את גיל הכניסה ואף לבטל את הגבלת הגיל. מראה של 160 אלף מתפללים בהר הבית הוא מרשים ומכבד גם אותנו.

ראוי שמול הציבור המוסלמי יעמוד אדם המוערך כמי שאינו רוצה את רעתו - שר בכיר או ראש הממשלה - ויסביר שישראל מאפשרת חופש פולחן ומעולם לא היה חופש פולחן לדתות שאינן בשלטון כמו בזמן שלטונה של ישראל. ראוי שהוא יקרא להם לחגוג בסיועה של המדינה, שתתקצב קישוטים של רחובות וערים, אולם מניעת המהומות אינה נגד החוגגים אלא זה אינטרס משותף של המתפללים המוסלמים ולא רק של המשטרה.

המלחמה נקראת (עדיין) "חרבות ברזל", אבל בערבית, חמאס מכנה אותה "טופאן אל־אקצא" (מבול אל־אקצא). הפגנות עם דגלי חמאס באל־אקצא ותמיכה בטבח 7 באוקטובר, הם לא תמונה שצריך להעניק לארגון הטרור. גם תמונה של כוחות משטרתיים פורצים לתוך קהל של רבבות מתפללים, היא תמונה שכדאי להימנע ממנה.

האזהרה מהפרות סדר גדולות נמצאת על הקו הדק שבין פרשנות להסתה. היא נותנת לגיטימציה למהומות ואולי דוחפת אותן למקום לא מתוכנן. רצוי לפרשן ולשווק את ההגבלות ככאלה שנועדו לסייע לחוגגים ולא לפגוע בהם. רמדאן כרים.

הכותב שימש בעבר אחראי מטעם משרד הביטחון בעיר העתיקה בירושלים.