"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
חודש הרמדאן מתקרב: למי טובות ההגבלות בהר הבית?
הקריאה שלא להטיל הגבלות גובלת גם בחוסר הכרה של ניהול הביטחון בהר הבית ע"י המשטרה • הדילול הוא אחת הדרכים הנקוטות, זה עשרות שנים, למנוע הפרות סדר על הר הבית, בעיקר בימי שישי• אז את מי להגביל? חלילה לא את כלל הציבור המוסלמי, אבל כן את הצעירים שמחכים להתעמת עם המבקרים בהר
מתפללים בהר הבית. צילום: AFP

חודש הרמדאן מתקרב: למי טובות ההגבלות בהר הבית?

הקריאה שלא להטיל הגבלות גובלת גם בחוסר הכרה של ניהול הביטחון בהר הבית ע"י המשטרה • הדילול הוא אחת הדרכים הנקוטות, זה עשרות שנים, למנוע הפרות סדר על הר הבית, בעיקר בימי שישי• אז את מי להגביל? חלילה לא את כלל הציבור המוסלמי, אבל כן את הצעירים שמחכים להתעמת עם המבקרים בהר

עמי מיטב
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

הר הבית עולה שוב לכותרות בעקבות חודש רמדאן המתקרב. הפרשנים וחלק מהפוליטיקאים מזהירים ממהומות קשות עקב כוונות להגביל כניסת מתפללים מוסלמים להר הבית. הפרשנים מסבירים שערביי ישראל התנהגו למופת במשך ארבעה חודשים מאז פרוץ המלחמה, שלא ראוי לפגוע בהם וכי מעולם לא הוטלו עליהם הגבלות ברמדאן.

רשתות ערביות

אז זהו, שלא. מי שכותב כך, ספק אם הוא יודע שמאז 7 באוקטובר הר הבית כמעט ריק ממתפללים מוסלמים. הם לא הגיעו גם בגלל הגבלות משטרתיות וגם בגלל שהם מבינים שהמדינה כיום היא "חיה פצועה" ועדיף להימנע מחיכוך.

הקריאה שלא להטיל הגבלות גובלת גם בחוסר הכרה של ניהול הביטחון בהר הבית ע"י המשטרה. הדילול הוא לא המצאה של השר לביטחון לאומי, אלא אחת הדרכים הנקוטות, זה עשרות שנים, למנוע הפרות סדר על הר הבית, בעיקר בימי שישי.

כשצובעים את הוויכוח בצבעים פוליטיים במקום להתייחס עניינית לדרך הנכונה שבה ניתן לשלוט באירוע, מגיעים לטענות נגד השר הנוכחי, המשווק את ההגבלות כאג'נדה שלו, אבל לא כל מה שהוא חושב מחייב התנגדות.

לא בהכרח מה שהוא רוצה מוצג כעמדת המשטרה, לא מבחינת טווח הגילים ולא בלוחות הזמנים. כשהשר מביע את הצורך להטיל הגבלות, ספק אם הסיבה היא לשמור על שקט פולחני או למנוע בכלל את חופש הפולחן שהוא מיסודות המדינה.

שוטרי מג"ב בהר הבית, צילום: אי.אף.פי

על מי להטיל הגבלות? חלילה לא על כלל הציבור המוסלמי. אלה לא הגבלות "מחמירות", אלא הגבלות שמוטלות על צעירים המגיעים למסגד אל־אקצא, נשארים שם לשהות במשך הלילה, פושטים את החולצות ומשחקים כדורגל בין עמודי המסגד עד שיגיע הבוקר ויוכלו להתעמת עם המבקרים בהר. צעירים אלו פוגעים בחופש הפולחן ובקדושת המקום.

ההגבלות לא חייבות להיות במשך כל החודש. יש הבדל בין ימי השישי ליתר ימי השבוע, וככל שהשקט נשמר, ניתן להוריד את גיל הכניסה ואף לבטל את הגבלת הגיל. מראה של 160 אלף מתפללים בהר הבית הוא מרשים ומכבד גם אותנו.

להמנע מתמונות של התפרעויות בהר הבית, צילום: אי.אף.פי

ראוי שמול הציבור המוסלמי יעמוד אדם המוערך כמי שאינו רוצה את רעתו - שר בכיר או ראש הממשלה - ויסביר שישראל מאפשרת חופש פולחן ומעולם לא היה חופש פולחן לדתות שאינן בשלטון כמו בזמן שלטונה של ישראל. ראוי שהוא יקרא להם לחגוג בסיועה של המדינה, שתתקצב קישוטים של רחובות וערים, אולם מניעת המהומות אינה נגד החוגגים אלא זה אינטרס משותף של המתפללים המוסלמים ולא רק של המשטרה.

המלחמה נקראת (עדיין) "חרבות ברזל", אבל בערבית, חמאס מכנה אותה "טופאן אל־אקצא" (מבול אל־אקצא). הפגנות עם דגלי חמאס באל־אקצא ותמיכה בטבח 7 באוקטובר, הם לא תמונה שצריך להעניק לארגון הטרור. גם תמונה של כוחות משטרתיים פורצים לתוך קהל של רבבות מתפללים, היא תמונה שכדאי להימנע ממנה.

האזהרה מהפרות סדר גדולות נמצאת על הקו הדק שבין פרשנות להסתה. היא נותנת לגיטימציה למהומות ואולי דוחפת אותן למקום לא מתוכנן. רצוי לפרשן ולשווק את ההגבלות ככאלה שנועדו לסייע לחוגגים ולא לפגוע בהם. רמדאן כרים.

הכותב שימש בעבר אחראי מטעם משרד הביטחון בעיר העתיקה בירושלים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...