הפעולה לשחרור החטופים: נקודת תפנית בבניית אמון העם בכוחות הביטחון
רק שני חטופים שוחררו הלילה ואין הבטחה להצלחה גם בעתיד • אבל המבצע מטיל קרן אור של כבוד לאומי ונוסך תקווה לעתיד
Your browser doesn’t support HTML5 audio
 |  |
עם ישראל התעורר הבוקר (שני) לבשורה מרוממת רוח על שחרור שני חטופים ברפיח. נכון, רק שניים מהחטופים זכו אתמול לגאולתם, ובוודאי לא מצטמצמת החובה לדאגה לשלומם ולהצלתם של כל יתר החטופים. נכון, הצלחת המבצע עלולה להגביר את ערנות מחבלי החמאס בשמירתם את החטופים, ונכון, ההצלחה המרשימה של המבצע אולי לא מבטיחה הצלחת מבצעים דומים בהמשך.
ובכל זאת, ראוי ומותר לשמוח על התוצאה הברוכה ולהעניק הערכה נאותה לכל מי שנטל בו חלק, מדרג הלוחמים שפעלו למופת ועד לדרג המדיני שהעז לאשר את המבצע למרות הסיכונים הכרוכים בו.
לכולנו זכורה הכרזת ראש הממשלה יצחק רבין על אחריותו לכישלון מבצע השחרור של החייל החטוף נחשון וקסמן באוקטובר 1994, אך מה היה קורה אם המבצע אתמול ברפיח היה נכשל? בנסיבות שנוצרו במסגרת המאבק לשחרור החטופים, קל לדמיין את הביקורת שהיתה מוטחת במקבלי ההחלטות אילו החטופים לא היו מושבים לביתם חיים ושלמים.
מורשת המבצעים המיוחדים
לרמטכ"ל הרצי הלוי ולראש השב"כ רונן בר היה תפקיד משמעותי בהובלת המבצע ובשכנוע הדרג המדיני שנכון לבצעו בעיתוי הזה. עמדה לרשותם מומחיותם וניסיונם האישי הייחודי בהכנת וניהול מבצעים מיוחדים.
כמיטב מורשת המבצעים המיוחדים של ישראל, הכוחות שפעלו בשטח הציגו תכנון מדוקדק, הכנה שיטתית, גבורה ומקצועיות חסרת תקדים. היה עליהם להגיע באופן חשאי ומפתיע אל היעד, לנהל קרב מדויק בתוך המבנה בו הוחזקו החטופים ולאחר מכן לנתק מגע מהיר תוך כדי לחימה.
בכל אחד מהאתגרים המבצעיים האלה המתין לכוחותינו פוטנציאל איומים שעלול היה להתפתח לכישלון חרוץ. עם ישראל חייב לברך על ההצלחה ולציין אותה כציון דרך מעודד בהתפתחות מלחמת חרבות ברזל.
מלחמה היא לא רק אוסף של קרבות
כמו שמשחקי גביע העולם בכדורגל מלבים רוחות לאומיות, שעוצמתן מבטאות משמעות שחורגת מעבר לעצם משחק הכדורגל במגרש, הרי שגם המלחמה, העוצמתית פי כמה מכל משחק שהוא, אינה רק אוסף של קרבות. ביסודה, מלחמה היא אירוע לאומי רב-עוצמה. מתבטאות בו עוצמות חברתיות רוחניות, רגעי משבר ורגעי התעלות של הצלחה, שמכוננות לדורות זיכרון לאומי היסטורי.
במבט הזה יש לתאר ולהבין את חשיבות המבצע המוצלח ברפיח. למרות שלא שוחררו במבצע יותר משני חטופים, המבצע מטיל קרן אור של כבוד לאומי ונוסך תקווה בתודעת הקיום הישראלית, שקרסה בבוקר 7 באוקטובר.
כך ראוי לשפוט את תרומת המבצע לרוח העם בישראל, בציפייה שישמש נקודת תפנית בבנייה מחודשת של אמון העם ביכולות צה"ל ומערכות הביטחון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו