להחזיר את ההרתעה האסטרטגית - ואת הפחד מתגובה ישראלית נחרצת

ההנהגה לא מגדירה את מיטוט חמאס בתנאים מדידים: גירוש מחבלי חמאס שיישארו חיים מעזה, פירוז הרצועה מנשק כבד ותפיסת אזורי חיץ • הניצחון קריטי, לפחות בזירה אחת

קבינט המלחמה. צילום: חיים צח/לע"מ

משמעותו של מחדל 7 באוקטובר אינה רק באובדן חייהם של כ־1,200 ישראלים, אלא בראש ובראשונה ביצירת פוטנציאל לשינוי אסטרטגי אזורי שמהותו אובדן הפחד מישראל במזרח התיכון. 

הנהגת חמאס, כולל סלאח אל-עארורי, צופים בהנאה בזוועות 7 באוקטובר

באוקטובר 1973 נזנחה הפנטזיה המזרח־תיכונית ש"אפשר לזרוק את היהודים לים". באוקטובר 2023 - חמושי הטויוטות והאר.פי.ג'י מעזה הציתו מחדש את דמיונם של רבים בקרב חצי מיליארד מוסלמים המקיפים את מדינת היהודים. מדינה של פחות מ־10 מיליון איש. יותר ויותר אנשים באזור חושבים שהגיעה העת להפסיק לפחד מישראל. זו הבשורה הקשה מאירועי 7 באוקטובר.

"חשש ודאי מקריסת ההרתעה"

בשפה אנליטית קוראים לזה: "חשש ודאי מקריסת ההרתעה הישראלית באזור". חשש זה מצמצם את גמישותה של ישראל באשר לתוצאות המערכה. ישראל חייבת עכשיו ניצחון. ניצחון מובהק. תיקו חמצמץ יהווה הפסד מסוכן.

להנהגה הישראלית צריכה לחלחל התובנה שאי אפשר להסתפק עוד ב"תחושת ניצחון" בקרב הציבור הישראלי. המיקוד חייב להיות בתחושת המיליונים שסובבים אותנו. שם חייבת להיצרב תודעה של ניצחון ישראלי מובהק. אסור להשאיר לבנינו מצב שבו יפסיקו לפחד מאיתנו במזרח התיכון. מצב כזה יגרור חוסר יציבות כרוני, שבסופו שפיכות דמים בהיקף עצום באזור. הרוצה בשלום וביציבות חייב לחתור לניצחון ישראלי מובהק בעת הזו.

ההרס ברצועה, היום, צילום: רשתות ערביות

משימת הניצחון על חמאס בעזה הופכת להיות מורכבת בשים לב לעובדה שהמנהיגות הישראלית מסרבת לתאם ציפיות מול הציבור הישראלי ומול ידידותינו בעולם. ההנהגה אינה מגדירה את מיטוט חמאס בתנאים מדידים מינימליים שעיקרם - גירוש יתר אנשי הזרוע הצבאית שייוותרו בחיים מעזה, פירוז עזה מנשק כבד ותפיסת אזורי חיץ ביטחוניים לזמן ארוך.

"שינוי חזית"

היעדר תיאום הציפיות מגביר את הלחץ של ארה"ב לסיים את המלחמה, ומעל הכל תורם ללחץ ציבורי ותקשורתי לצמצום את מטרות המלחמה לשחרור החטופים בכל מחיר. ספק אם ניצחון בעזה מספיק כדי להחזיר את הפחד למשוואת היחסים הקודמת בין ישראל לסובבים אותנו. לבטח לא ניצחון שכל מהותו יהיה שחרור החטופים וצעדים בוני אמון להקמתה של מדינה פלשתינית.

גם מי שכל תפיסתו ב־30 השנים האחרונות מבוססת על רעיון העצמאות הפלשתינית כמרכיב ליבה בביטחון ישראל אינו יכול להתעלם מההשלכות של הקמת מדינה כזו כתוצאה של תבוסה צבאית ישראלית בעזה. כך לא משקמים הרתעה, כך לא שורדים במזרח התיכון.

אם בוץ המנהרות העזתי, הלחץ של ארה"ב וסוגיית החטופים יביאו את ההנהגה לידי הכרה שאין יכולת להציג ניצחון מובהק בחזית זו, כזו שתוביל לשינוי אסטרטגי באזור, עליהם לשקול לעבור חזית ולשקם את ההרתעה הישראלית דרך הסרת האיום האסטרטגי בלבנון.

הציר האיראני. פגישת נשיא איראן ראיסי ומנהיג חמאס איסמעיל הנייה בטהרן, יוני 2023, צילום: אי.פי

יוזמה וניצחון מול אחד מארגוני הטרור העשירים והחזקים בעולם יכולים להשיב את ההרתעה באזור בכלל, ומול הציר הפרו־איראני בפרט. אי אפשר שישראל תסתפק בהישגים טקטיים בשתי החזיתות בעוד ציר הרשע בהובלת איראן ייהנה מהישגים אסטרטגיים אדירים וימשיך לבסס איום הולך ונבנה סביב ישראל.

ישראל חייבת להסיר את האיום מצפון ולפרק את בניין הכוח שחיזבאללה בנה בלבנון, זאת ללא קשר למצב בדרום, אך בלי ניצחון בדרום - הישג מהותי בצפון הופך להיות חשוב שבעתיים. היום ברור לכולם שהסרת האיום בצפון היא לא שאלה של "אם" אלא שאלה של "מתי". אנו נדרשים להסיר איום מוחשי ומיידי שקיים בצפון, ובל נטעה - הסגת כוחות רדואן מעבר לליטני לא מסירה אותו.

לשבש את התוכנית האיראנית

על ישראל לשבש את התוכניות האיראניות למלחמה גדולה ורב־חזיתית עתידית מולה, במועד הנוח לטהרן ובזמן שיכולותיה יבשילו. המתנה למועד שבו האיראנים יחליטו לפתוח במלחמה רב־חזיתית תהיה שגיאה אסטרטגית, שתגבה מחירים גבוהים יותר ממחירי העימות העכשווי. יותר מכל - אנו צריכים להחזיר את ההרתעה הישראלית ואת הפחד מתגובה ישראלית נחרצת. בעזה טרם השגנו זאת.    

מלחמת אוקטובר חייבת להסתיים בשינוי אסטרטגי כפי שנתניהו וגנץ התחייבו בראשית הלחימה. הרתעה אסטרטגית חשובה היום יותר מהישגי ביטחון שוטף או מנקמה. אסור שתלמידי כיתות ח', בלשונו של גנץ, יתמודדו בהגיעם לגיל צבא עם ביצועי חסר של ההנהגה וצה"ל בעת הנוכחית. אי אפשר להסתפק כיום בפחות מניצחון, לפחות בחזית אחת. ואם אין בנמצא ניצחון בעזה, הגיעה העת שנכין את הציבור למערכה בצפון. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר