"נער הזהב": מאות ליוו את רס"ל אנדועלם קבדה בדרכו האחרונה

מאות הגיעו ללוות בדרכו האחרונה, תחת עננים כבדים ושמיים אפורים, את רס"ל אנדועלם קבדה (21), מקרית גת, לוחם בגדוד ההנדסה 603, עוצבת ׳סער מגולן׳ (7) שנפל בקרבות בדרום רצועת עזה. קבדה, בנם של יוסף וטלאנש. התגורר בעיר עם אימו ואחיו. למד בתיכון "מקווה ישראל רמב"ם" הדתי.

משפחתו העידה עליו שהוא בחור צנוע ושקט. מעולם לא התלונן. "נער זהב", כך כינו אותו במשפחה. שקט וצנוע בעל מידות טובות, שתמיך הנמיך מבט והיה מלא יראת כבוד. להתגייס לצבא לשרות קרבי ולתרום. קבדה הותיר אחריו הורים ושלושה אחים.

דברי הספד מטעם צבא ההגנה לישראל נשא סגן אלוף עידו אמירי: "אנדו, אני עומד כאן יחד עם משפחתך, יקיריך, חבריך ומפקדיך. מדינת ישראל איבדה את אחד מטובי בניה, יקיריכם, אנדו. כולנו כואבים את נפילתך בטרם עת".

כמו כן, התייחס לחבריו לשדה הקרב שלא הצליחו להגיע להיפרד, "נבצר מרבים מחבריך ומפקדיך להיות עמנו היום ללוות אותך ולהצדיע לך בדרכך האחרונה. אך גם ברגעים אלו, המורשת והערכים עליהם גדלת ואותם הנחלת לסובביך מניעים אותם קדימה במישור הלחימה מול אויבינו.

"אנדו, התגייסת להיות לוחם בהנדסה הקרבית בגדוד 603 ואף נשארת בגדוד תתום שירותך הסדיר והמשכת במילואים. מפקדיך מספרים על החייל המקצועי שהיית, בחריצות ובנחרצות ביצעת את המוטל עליך תמיד על הצד הטוב ביותר. היית אהוב על כולם במחלקה ובפלוגה, תמיד שימשת דוגמא ומופת למקצוענות ומקצועיות. תמיד דאגת לחבריך, עזרת בכל דבר והיית הראשון להתנדב לכל משימה".

מפקדו הישיר, מפקד המחלקה סג"ן נתיב עמיעד, ספד לאנדו, כפי שכולם קראו לו, "אני זוכר את הרגע הראשון כשפגשתי אותך כשהגעתי לפלוגה. ביום הראשון שלי בתפקיד יצאנו למסע שנקרא 'הולכים בשבילם', לזכרם של נופלי חטיבה 7 ובהם נופלים של גדוד 603, הגדוד שלנו.

"נשארתי איתך בתחנת אוטובוס ביום סגרירי באחד היישובים הסמוכים לגבול לבנון ועשינו ראיון היכרות. כבר מהרגע הראשון נשבעתי בקסמך, בענווה ובפשטות ושקט שכלכך אפיין אותך. שקט שהשתלב בצורה כמעט דמיונת בשקט ובאוויר, ובפסטורליות של הצפון של אותם ימים".

עמיעד סיפר על החייל המקצועי שידע להפעיל את ה-D9 כמו אמן, "הכלי העוצמתי הזה שאין כמעט דבר שיכול לעמוד בפניו ולא סתם אני מדגיש את המילה כמעט, כי כדי שהכלי הזה יהפוך להיות הכלי העוצמתי שהוא, הוא צריך מפעיל שיהפוך אותו לכזה. אתה היית אותו מפעיל שלימד אותי שעוצמתו של צה"ל היא לא בכליו היא באנשיו".

אחייניתו, רחל גדיסט בדמעות חונקות ספדה לו, "היית עולם ומלואו, איך נפרדים ממך? אני ואתה זה זיכרונות הילדות שלי באתיופיה, הזיכרונות המתוקים לפני שעלינו לארץ. עליך נאמר, מים שקטים חודרים עמוק, ככה היית. לעיני כל היית שקט ומופנם אך הנוכחות שלך הייתה מורגשת תמיד. הלב הענק שלך, הנתינה והעשייה מאחורי הקלעים אפיינו אותך מכל. היית מושא להערצה בעיני אחיך, בעיני, בעיני עם ישראל ובעיני העולם כעת.

"הלב שלי נשבר, רק השבוע הזה הייתה צריכה להיות האזכרה של סבא, עכשיו אתה לידם, לצדם, לצד סבא וסבתא שאהבו אותך כל כך. מסרת את נפשך על קדושת השם, קדושת ארץ ישראל, היית גיבור. לנצח נזכור אותך, אני מבטיחה".