המסר מאחורי החיסול של הבכיר במשמרות המהפכה, אם ישראל עומדת מאחוריו: הפתיל מתקצר

חשיבותחיסולו של פעיל משמרות המהפכה, ראזי מוסאווי, עולה על חשיבותו של האיש עצמו. היא מלמדת שישראל, שהחיסול מיוחס לה, החליטה לעלות מדרגה במאבקה - לא רק בשלוחיה של איראן באזור, אלא גם באיראן עצמה.

מוסאוויהיה מפקד בדרג בינוני פלוס במשמרות המהפכה. הוא היה מעורב בהברחות אמל"ח מאיראן, בייצור נשק בסוריה ובהעברות כספים לחיזבאללה ולמיליציות השיעיות שפועלות תחת חסותה של איראן בסוריה. דרגתו (המקבילה לתת־אלוף) ותפקידו שיקפו פחות את חשיבותו ואת כוחו, ויותר את קרבתו אל מפקדי כוח קודס - בעיקר אל המיתולוגי שבהם, קאסם סולימאני, שחוסל בינואר 2020 בתקיפה אמריקנית בבגדד.

לישראל כבר יוחסה פגיעה בגורמים איראניים שונים בסוריה. לעיתים דובר בחיסולים מכוונים כדי לגבות מחיר מאיראן על פעילותה באזור, ולעיתים היא היתה תוצאה של תקיפת מחסני אמל"ח או תשתיות שהיו בהם גם אזרחים או פעילים איראנים. מדיווחים שהגיעו אתמול מדמשק נראה כי מדובר בחיסול ממוקד, שמטרתו כפולה: גם להיפרע מהאיש עצמו, וגם להעביר מסר מרתיע לטהרן.

עמימות גלויה

מאז מתקפת 7 באוקטובר הגבירה איראן משמעותית את מעורבותה בזירה. היא מסייעת לחמאס בדרכים שונות – בעיקר בכסף, אבל גם במפגשים תכופים עם הנהגת החוץ של הארגון – והיא שותפה פעילה למערכה שחיזבאללה מנהל נגד ישראל בלבנון.

השלוחים האיראנים גם פעלו בכמה מקרים מסוריה, וקבוצות מקבילות הגיעו מעיראק כדי לתגבר את הפעילות בגבולות סוריה ולבנון. זירה פעילה נוספת היא תימן, שם נשענים החותים על נשק והכוונה איראנית כדי לפעול נגד ישראל בירי כטב"מים וטילי שיוט, ובניסיונות לפגוע בכלי שיט ישראליים בדרום ים סוף.

ישראל הקפידה בתגובה להישאר במרחב העמימות בפעולות שלה נגד איראן, כדי לא להיגרר מולה למערכה ישירה - כך בתקיפות שבוצעו גם במהלך המלחמה נגד כמה יעדים שקשורים בהברחות ובייצור אמל"ח בסוריה, וכך גם במתקפת הסייבר שהשביתה בשבוע שעבר את מרבית תחנות הדלק באיראן. התקיפה הזאת יוחסה לישראל, אף שאת האחריות לה קיבל ארגון בשם "הדרור הטורף".

אמנם גם אתמול נמנעה ישראל מלקבל אחריות רשמית לחיסול, אבל לאיש באזור אין ספק מי אחראי לו. גם העניין הזה מחייב בחינה מחדש: עד כה פעלה ישראל במסגרת המב"מ – המערכה שבין המלחמות – בניסיון להישאר מתחת לסף המלחמה. בעידן שבו מתנהלת מלחמה גלויה בצפון ובדרום, ואיראן משתמשת ברבים מהכלים שברשותה כדי לאתגר את ישראל, נדרש לבחון האם לא בשלה העת להסיר חלק מהעמימות הזאת כדי להגביר את ההרתעה.

נדרשת החלטה

ישראל ואיראן נלחמות ביניהן בדרכים שונות כבר כמעט שלושה עשורים. עד לשבת השחורה איראן דיממה משמעותית יותר מישראל בכל זירה אפשרית. מתקפת חמאס והמאבק האזורי שהתפתח בעקבותיה שינו את התמונה. ישראל היא זו שמדממת כיום, בין היתר בעידוד ובסיוע גלויים של איראן, בעוד איראן עצמה משלמת מחיר זניח על אדמתה.

סביר שהחיסול אתמול, שבאיראן מייחסים לישראל, נועד להעביר לטהרן מסר שגם לסבלנות הישראלית יש גבול. לא בטוח שאיראן תקלוט אותו כפשוטו, ואפשר שהוא רק ידרבן אותה להגביר פעילות וגם לנסות לגבות מחיר מישראלים ומיהודים ברחבי העולם. זה מאמץ איראני קבוע שמתבצע על פני עשרות מקומות ברחבי העולם, שסוכל עד כה בזכות פעילות מרשימה של המוסד ושירותי ביטחון שונים, אבל שגם לו עלולה להיות תקרת זכוכית בהתחשב בנחישות האיראנית.

לכן, נדמה שישראל תידרש בקרוב לדיון האמיתי: האם לפגוע באיראן בגלוי על אדמתה. זוהי החלטה מורכבת שיש לה מחירים בכל היבט אפשרי - ביטחוני, מדיני, כלכלי ואזורי - אבל יש בה גם פוטנציאל ממשי להרתיע את טהרן, או לפחות לגרום לה לעסוק יותר בהגנה ופחות בהתקפה.