"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
פרשנות

המתווה המוצע בלבנון הוא משחק ב"נדמה לי"

מתווה "הליטני כחיץ" רחוק מלהיות מושלם, אבל במו"מ מדברים על הרבה פחות, שלא יאפשר לתושבי הצפון שפונו לשוב לבתיהם

,עודכן
0השמעה
מפגינים עם דגלי פלשתין בלבנון. צילום: AFP

מאחורי הקלעים, בחסות עצימות הלחימה בדרום, ארה"ב וצרפת "תופרות" עכשיו מתווה לצפון שעלול להיות הבסיס למחדל ולאסון הבא. זהו מתווה שרחוק מניצחון, או אפילו מתמונת ניצחון, וחמור מכך - הוא לא באמת יאפשר חזרה בטוחה של רבבות המפונים לבתיהם.

כותרת המגעים הבינלאומיים שמתנהלים עתה היא אמנם מימוש החלטה 1701 של האו"ם והרחקת חיזבאללה מצפון לליטני - אך זהו מינימום בעייתי, שכן המרחק בין "ברך הליטני" לאצבע הגליל הוא כ־4 ק"מ בלבד, בעוד אזורים אחרים של הליטני מרוחקים יותר מהגבול. גם אם נזרום עם "מתווה הליטני" - מתברר שהצהרות לחוד ומו"מ לחוד.

למרות הדיבורים על כך שהליטני יהפוך לחיץ בין ישראל לחיזבאללה, המו"מ הנוכחי מתנהל על הרחקת חיזבאללה קילומטרים ספורים בלבד מקו הגבול בין ישראל ללבנון, 5-7 ק"מ לכל אורכו. 85 אלף תושבי הספר הצפוני, שהיו לפליטים בארצם, יוכלו אמנם לשוב לבתיהם כשאינם רואים עוד את חיזבאללה מבעד לחלונם - אבל חיזבאללה, ממרחק קילומטרים אחדים בלבד, יראה אותם היטב.

ישראל, שנכנסה למו"מ בלחץ אמריקני, משחקת ב"נדמה לי". יתרה מזאת: לפי ה"פתרון" - הגורם הצבאי שיתפרס לאורך הגבול יהיה צבא לבנון, או "גם צבא לבנון", שההבדל בינו לבין חיזבאללה מטושטש, ולעיתים כלל לא קיים. שיתופי הפעולה בין השניים בעבר הזיקו לנו לא פעם יותר משהועילו, ומדובר למעשה באותה הגברת בשינוי אדרת.

מה שחמור אף יותר, הוא שלא ברור אם התשתית הצבאית שהשלוחה האיראנית על גבולנו הצפוני צברה לאורך השנים תפורק. מדובר בבורות שיגור, במערות ירי ובמאגרי נשק, וזאת עוד מבלי שדיברנו על 150 אלף הרקטות ועל הנשק המדויק והמתוחכם של צבא הטרור השיעי.

את תמצית הבלוף ניסח בכיר במשרד החוץ בדיון בכנסת בערך כך: אנו מרחיקים את חיזבאללה מטווח הראייה של תושבי הצפון, שלא יראו קנים של רובים מהחלון, אך לא מטווח הירי (זאב קם, "בשבע"). הגישה הזאת מזכירה עוד משחק ב"נדמה לי", שמתנהל בימים אלה מול האמריקנים, ושגם אליו ישראל נשאבת. הדברים באו לידי ביטוי בדברי ראש המל"ל, צחי הנגבי, שלפיהם הרש"פ, לאחר רפורמה מהותית, תוכל למלא בעזה את התפקיד שמייעדת לה הקהילה הבינלאומית.

אבל הנגבי טועה. לא הרשות ומנגנוניה זקוקים לרפורמה, אלא הציבור הפלשתיני. רש"פ ישנה או מחודשת לא תעלה ולא תוריד. שורש הבעיה הוא האוכלוסייה הפלשתינית, ששונאת אותנו, מאדירה טרור, סוגדת ל"שאהידים", מחויבת לזכות השיבה ולקץ המדינה היהודית, עולצת מול הטבח ומוכנה למסור את רוביה לחמאס. זה מה שהם אומרים. צריכים רק להקשיב ולנהוג בהתאם.

הסיפור של לבנון עלול להיות דומה, כי ישראל שוב מספרת לעצמה סיפורים ומוכנה להישען על זרים, במקום על עצמה. זאת, אף שהניסיון שלה עם כוחות זרים לאורך גבול הצפון הוא גרוע. הבעיה לאורך גבול לבנון היא בעיה ביטחונית, ציונית ואנושית, וצריך להתחיל לדבר עליה בשקיפות. לפחות לפי תוכני המו"מ עתה, ההסדר שמתרקם רחוק מקווי המתאר שמוצגים, ולא עומד במינימום המתבקש.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר