הבחירה האכזרית: חיסול חמאס קודם לשחרור חטופים

את הדברים הבאים קשה להעלות על הכתב. הם עלולים להישמע מתלהמים, ערלי לב, לא אנושיים. הם עשויים להתפרש כזלזול בחיי אדם. אבל האמת היא אחרת: דווקא מי שהמוסר, האנושיות ואהבת החיים עומדים לנגד עיניו, חייב לומר מפורשות כי אסור בשום פנים ואופן להציב את שחרור בני הערובה בעזה בראש סדר העדיפויות, מעל לחיסול כוחות החמאס.

מכל עבר נשמעות כעת ביתר שאת הקריאות "כולם תמורת כולם", "לעשות הכל", או "לשחרר אותם עכשיו" - כאילו הדבר נתון לחלוטין בידיה של מדינת ישראל. הטרגדיה בסוף השבוע שעבר, שבה נורו בטעות למוות שלושה בני ערובה אמיצים שניסו להימלט מחוטפיהם, החריפה את הקריאות האלה באופן מובן.

נכון, מדינת ישראל כשלה באופן מחפיר ב־7 באוקטובר בהגנה על אזרחיה, והיא מחויבת לנסות ולהשיב הביתה את החטופים. אבל היא מחויבת לא רק ל־129 בני הערובה שעדיין מוחזקים בעזה, אלא גם ליתר אזרחיה, כ־10 מיליון במספר, שתובעים שהזוועה שקרתה ב־7 באוקטובר לא תחזור על עצמה. הורים וילדים, קשישים וצעירים, בדרום הארץ ובצפונה. לשם כך, השלב הראשון חייב להיות חיסולו של חמאס. שחרור בני הערובה תמורת הפסקת הלחימה בעזה, כפי שדורש עכשיו חמאס, יהיה אסון לאומי לדורות, שיעמיד בסכנה את חייהם של כלל אזרחי ישראל.

מדי שנה נולדים בישראל כ־177 אלף תינוקות - ממוצע של 485 ביום. דמם של מאות התינוקות הזכים האלה אינו סמוק פחות מדמם של בני הערובה בעזה. חייהם אינם שווים פחות. לטווח הארוך, מיגור החמאס ושיקום ההרתעה הישראלית ברחבי המזרח התיכון יבטיחו את חייהם של הרבה יותר ישראלים מאשר שחרור 129 חטופים - אם הדבר אפשרי בכלל - תמורת הפסקת המלחמה.

ל־485 הילדים שייוולדו היום ברחבי ישראל אין עדיין שמות. פניהם אינם מוכרים לנו, כשם שמוכרים לנו פניהם של אחינו ואחיותינו החטופים בעזה, המופיעים בכרזות בכל רחבי הארץ. זו בחירה אכזרית, אבל היא חייבת להיעשות: שחרור החטופים ללא הכרעת חמאס הוא תבוסה נוראה שתסכן את כולנו. אלה לא מילים בעלמא: אם ישראל לא תנטרל את האיומים הקיומיים שמסביבה, זה רק עניין של זמן עד שעוד ועוד שמות יצטרפו לרשימת הקורבנות.

דעת הקהל וכלי התקשורת מכוונים להשיג יעדים לטווח הקצר, אבל הנהגה אחראית מחויבת לשקול את השפעת החלטותיה גם לטווח הארוך, שאותו קשה יותר לחוש באופן מיידי. הנהגה כזאת חייבת להציב בראש סדר העדיפויות שלה את השלמת המשימה שבה החלה - הסרת האיום מצד חמאס על דרום הארץ. לא רק 129 בני ערובה בעזה מביטים בנו ומבקשים שלא נשכח אותם. גם 485 תינוקות שנולדים כאן מדי יום מבקשים מאיתנו בדיוק את אותו הדבר.

הכותב הוא עמית מחקר במכון משגב לאסטרטגיה ציונית