הבעיה שהתעלמו ממנה שנים: המנהרות הן רק סימפטום

העמקת המערכה בעזה מובילה, כצפוי, לאיתור ולהשמדה נרחבים של תשתיות טרור: מתקנים צבאיים שונים, כמויות גדולות של אמל"ח, וגולת הכותרת - מערך המנהור האדיר שחמאס בנה בעזה.

מנהרה כזאת נחשפה לציבור שלשום. היא יחידה מסוגה, אבל יש לה לא מעט מנהרות אחיות בתצורות שונות שנחשפו וייחשפו אף הן. ממה שנאסף עד כה אפשר כבר לגבש כמה תובנות, שהן קריטיות למלחמה בעזה אבל גם לזירות אחרות. המרכזית שבהן עוסקת במודיעין מוקדם שנצבר, ובהחלטה מה לעשות איתו כדי לנטרל סכנות ואיומים.

ישראל לא הופתעה ממערכת המנהרות ברצועה. היא הופתעה נקודתית בעומקים, בתוואים, בחיבורים, בריבוי וגיוון הפירים, אפילו בשיטות החפירה. אבל עצם העובדה שחמאס נשען על מנהרות כשיטת לחימה - התקפית, הגנתית ולצרכי הברחות - ידועה כבר יותר משני עשורים. צה"ל גם נתן לכך מענה באמצעות הגדר שנבנתה, ואשר בלמה את המנהרות שחדרו לשטח ישראל אבל לא גדעה את השיטה.

גם המנהרה הספציפית שהגיעה למעבר ארז, הייתה מוכרת כבר מ־2015 (לא במלואה). היא הותקפה כמה פעמים, אבל לא באופן שיטתי. גם מנהרות אחרות שהיו ידועות זכו בפועל לחסינות כמעט מלאה, וכאשר הותקפו היה קושי לטפל בהן באופן שורשי משום שהן מוקמו במכוון מתחת לאזורים מיושבים בצפיפות (ג'בלייה, סג'עייה).

הפעם האחרונה שישראל הפעילה כוח מסיבי נגד מערך המנהור של החמאס הייתה במבצע "שומר החומות" במאי 2021. היא מימשה אז את תוכנית "מכת ברק", שנועדה ללכוד אלפי פעילי חמאס בתוך המנהרות ולהרוג אותם. בפועל, ההונאה שהייתה אמורה להבריח את אנשי החמאס למנהרות בוצעה באופן חלקי וכושל, והמנהרות הותקפו תוך שמספר ההרוגים בהן היה דו־ספרתי נמוך. כך איבדה ישראל תכנית אסטרטגית, בלי שפגעה קשה באויב ותוך שנתנה לו אפשרות להפיק לקחים ולהשתפר.

ישראל התרשלה, האויב השתפר

בשנתיים וחצי שחלפו מאז, נמנעה ישראל מלתקוף את החמאס בטענה שהוא מורתע ושפניו להסדרה, והתמקדה בג'יהאד האסלאמי. התוצאה: חמאס פעל במרץ לשיפור מערך המנהרות שלו, עד שתקף בשבת השחורה. ישראל ידעה חלק מהדברים וחלק לא, אבל המודיעין הוא לא הבעיה העיקרית בסיפור הזה; הבעיה היא בהחלטה לשמר את החמאס ולא לפגוע בו, מתוך מחשבה שהוא לא הבעיה אלא הפתרון.

המנהרות בסיפור הזה הן רק הסימפטום. המחלה חמורה בהרבה: הררים של מידע על תוכניות וכוונות של האויב שלא מטופלות בתואנות שונות ומשונות. המרכזי שבהם הוא האיום שנשקף מצד חיזבאללה בצפון, וההחלטה הישראלית בת 17 השנה שלא לטפל בו. למעשה, גם היום מתעדפת ישראל מענה חלקי וזמני, מתוך מחשבה שדחיית הבעיה גם תפתור אותה.

ישראל לא צריכה לצאת למלחמה בכל יום, על כל דבר. אבל היא לא יכולה להפוך את ההתנזרות מלחימה לאידיאולוגיה. בעיית המנהרות - כמו גם שלל האיומים האחרים של חמאס ותכניותיו המבצעיות, וכך גם של חיזבאללה - הייתה ידועה במשך שנים לכולם, מראשי הממשלה ומטה. מה הם החליטו לעשות עם זה? כלום. המחיר הכבד ששולם ב־7 באוקטובר ומשולם כל יום בעזה נובע במידה רבה מהכשל הזה.