איוולת שאין שניה לה: הכנסת הדלק לעזה מנוגדת למטרות המלחמה

הסברים מפותלים במיוחד סיפק בלילה מתאם פעולות הממשלה ביו"ש, אלוף רסאן עליאן, כדי להצדיק את ההכנסה המאסיבית של דלק לרצועת עזה. מאפס מיכליות בתחילת המלחמה, עברנו ל-4 מיכליות ביום בימי ההפוגה.

אז, בהתחלה, לפחות קיבלנו את החטופים היקרים. עכשיו, ישראל עומדת לשלש את כמות המכליות היומית ל-12 - בתמורה לכלום ושום דבר. אי-אפשר להבין את זה.

מה אפוא הנימוק לקריסת העמדה הישראלית? "לצה"ל יש אינטרס למנוע אסון הומניטרי בעזה", חזר נציג הצבא בדיוק על אותן זמירות ששמענו 15 שנה והביאו אותנו לאסון הגדול

מהיום (חמישי), יוזרמו לעזה 300,000 (!) ליטרים בקירוב של דלק ודיזל, בכל יממה. זאת, למרות שכל ילד בישראל יודע ש"דלק זה חמצן בעורקים של הרוצחים" - כפי שאמר ראש המל"ל, צחי הנגבי. "הדלק מאפשר חשמל, והחשמל מאפשר את מסנני האוויר במנהרות. אם אין חשמל ואין דלק, הם יצופו מעל פני השטח ואז יקל עלינו להרוג אותם", הסביר הנגבי בצורה המדויקת ביותר. נוסף לשיקול המבצעי הזה, ידוע שחטופינו מוחזקים בחלקם במנהרות. כך שחניקת המנהרות תאלץ את חמאס להעלות גם את השבויים מעל פני האדמה, מה שאולי יאפשר לנו לחלץ אותם.

חמאס זקוק רק למעט דלק לצרכיו וממילא שם את ידו עליו - אז כבר עדיף שייכנס הרבה כדי למנוע אסון הומניטרי. הבנתם את ההיגיון? אם כבר אנחנו נכשלים בקטן, למה לא לעשות זאת בענק?!

מה אפוא הנימוק לקריסת העמדה הישראלית? "לצה"ל יש אינטרס למנוע אסון הומניטרי בעזה והכנסת הדלק היא מפתח לכך", חזר נציג הצבא בדיוק על אותן זמירות ששמענו 15 שנה והביאו אותנו לאסון הגדול. אנשי המודיעין הוסיפו כי חמאס זקוק רק למעט דלק לצרכיו וממילא שם את ידו עליו - אז כבר עדיף שייכנס הרבה כדי למנוע אסון הומניטרי. הבנתם את ההיגיון? אם כבר אנחנו נכשלים בקטן, למה לא לעשות זאת בענק?!

התירוצים העלובים האלה הספיקו לראש הממשלה ולרוב שרי הקבינט להפוך ב-180 מעלות את הצהרותיהם הלוחמניות מלפני שבועות בודדים. "אין כניסת דלק לעזה", הכריז נתניהו. "עזה תהיה ללא חשמל, מים ודלק", הודיע שר האנרגיה, ישראל כ"ץ. מה נשאר מכל האמירות האלה? קדחת. שניהם תמכו אמש בהחלטה.

אבל המחדל עוד הרבה יותר גרוע. כי הכנסת הדלק לא רק עוזרת למאמץ המלחמתי של חמאס, מסכנת את חיי חיילינו, מקשה על חילוץ החטופים ומאריכה את המלחמה. מעל ומעבר לכל אלה, הכנסת הדלק בפרט והאספקה בכלל, מנוגדות במאה ושמונים מעלות למטרות המלחמה.
כי כל עוד דלק ואספקה נכנסים לעזה, ואנשי חמאס הם הראשונים לשים עליהם את ידם – ראו מה אומרים תושבי עזה בעניין הזה - המשמעות היא ששלטון חמאס לא קורס. וזאת בסתירה מוחלטת ליעד המפורש שקבע הקבינט, למוטט את היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס.

"אין כניסת דלק לעזה", הכריז נתניהו. "עזה תהיה ללא חשמל, מים ודלק", הודיע שר האנרגיה, ישראל כ"ץ. מה נשאר מכל האמירות האלה? קדחת

זוהי איוולת שאין שניה לה, והיא ממשיכה בדיוק את העיוורון שכל הצמרת המדינית והצבאית של ישראל נקטה כלפי חמאס במשך עשור וחצי. במקום להחזיק את חמאס קטן, נתנו לו לגדול ולהתחמש מתחת לאפנו, בניגוד משווע לאינטרס הלאומי. זה בדיוק מה שממשלת המלחמה עושה עכשיו. ביד אחת, ישראל מפעילה מאמץ כביר לפגוע צבאית בחמאס - אבל ביד השנייה היא מאריכה את שלטונו ומעבירה לתושבי עזה את המסר שחמאס עדיין חי ובועט.

אף אדם שמעט שכל בקודקודו לא יכול להשלים עם מדיניות כזו. נתניהו, גנץ וגלנט חייבים לעצור את אספקת הדלק לעזה, ועכשיו. לפעמים, מותר להגיד לאמריקה 'לא'.