בין לחימה לשולחן המו"מ: המטרה חייבת להתבצע - חיסול חמאס

ישראל חזרה למלחמה. זה היה החלק הקשה. החישוב של כל הגורמים היה שהדינמיקה הסחטנית של ההפוגה תגביר את הלחץ על ישראל, והמדינה תגלה שהיא נשאבת להפסקת אש סופית, ולא מסוגלת לקום משולחן המו"מ. קודם החטופים, ובהמשך תנאי הפסקת האש הארוכה. אך אין ספק שבנקודה זו הציבור הישראלי גילה את כוחו, מימין ומשמאל.

מימין, המסר לנתניהו ולגלנט היה ברור: לא תהיה תקומה למנהיג לאומי שייכנע ויעצור את האש נגד חמאס, לאחר שהתקבלה החלטה על מטרות המלחמה. משמאל, עברו המסרים של אנשי ההתיישבות מהנגב המערבי: לא נוכל לחזור לחיות ביישובים בלי חיסול חמאס.

החישוב של מנהיגי חמאס היה שהדינמיקה של שחרור החטופים תעורר לחץ ציבורי, שיוביל להשקעת כל המשאבים בשחרור שאר החטופים שנתונים בגיהינום השבי של חמאס. זה אומר - הפסקת הלחימה ושחרור אסירים ביטחוניים, לפי דרישות יחיא סינוואר.

נוסף על כך, ברשותם נשק יום הדין של התקשורת הליברלית המערבית - ה"ניו יורק טיימס" וה־BBC - וכן הקואליציה המוסלמית־שמאלנית במפלגה הדמוקרטית. לפי חשבון חמאס, כל אלה יכפו על ממשלת ישראל להפסיק את הלחימה.

בביקורו בשבוע שעבר, מזכיר המדינה אנתוני בלינקן אכן הניח בפני הקבינט שורת תנאים מגבילים, שפירושם הוא שישראל לא תוכל לנהל מלחמה אפקטיבית לחיסול חמאס בדרום הרצועה. בתשובה לאמירת שר הביטחון על נחישות החברה הישראלית להילחם עד לפירוק חמאס, בלינקן אמר בחוצפה: "אני לא חושב שיש לכם את האשראי הדרוש לזה".

הכוונה: נגמר לכם האשראי מהנשיא ביידן, שמתכופף בלחץ הקבוצה החזקה והדינמית במפלגה הדמוקרטית, התומכת במטרות רצח־העם של חמאס. מנהיגים מוסלמים בכמה מדינות מתנדנדות, כמו מישיגן ואריזונה, הודיעו כי לא יתמכו עוד בנשיא בבחירות הבאות.

לדבוק בנחישות במטרות

אבל לישראל אין ברירה. גורל היישובים והעם חשוב יותר מהבעיות האלקטורליות של נשיא ארה"ב. הקבינט, בהנהגת רה"מ נתניהו, ייאלץ למצוא דרך להמשיך במלחמה לחיסול חמאס. השאלה היא אם ביידן יפעיל לחץ עד כדי הפסקת האספקה לישראל, כדי להציל את עצמו ואת ארגון הטרור הדאעשי. יש פתרון לאוכלוסייה האזרחית, והוא - מעבר לשטח מצרים, אך ארה"ב והארגונים הבינלאומיים מעדיפים לכלוא את הפלשתינים במצב של מגן אנושי לחמאס.

ישראל נדרשת לקבל את החלטותיה ברצינות, ולא לראות את עצמה בעיני מבקריה מחוץ. זה אומר לדבוק במטרותיה, ועם הכניסה לשלב החדש במלחמה יש מקום גם להחלפת חלק מהמפקדים הבכירים, בעיקר אלוף פיקוד הדרום וראש אמ"ן. ההיגיון אומר שבישיבות הבכירים יש בעיית אמון, לפחות בנוגע להערכות אמ"ן. מי הסמכות שנותנת לשרים הבכירים את תמונת המצב?

הדוגמה שישראל צריכה להציב לעצמה היא חיסול "הנמרים הטמילים" בסרי לנקה. גם שם נמשכה מלחמת סבבים ורגיעות במשך עשרות שנים, עד שעלה שלטון חדש, שדבק במלחמה רצופה ללא פשרות במשך שנתיים. רק אז חוסלו "הנמרים הטמילים" והניחו את נשקם.