מתדלקים את השטח: שחרור המחבלים - צעד בכיוון הלא נכון

מאות המחבלים ששוחררו בימים האחרונים ליהודה ושומרון בתמורה להשבת החטופים הם פרס לחמאס. אחרי מאמץ משמעותי של צה"ל לנקות את השטח, עם כ־2,000 עצורים מאז תחילת המלחמה, חוזרים חלקם כמנצחים. שנים מנסה חמאס להשפיע על יו"ש ולדרדר אותה לאינתיפאדה, וכעת חוזרים שליחיו כמנצחים היישר לתוך הביצה הנפיצה. לא ברור כיצד היתה מוכנה הממשלה לשלם מחיר שעלול להבעיר את הגזרה שהיא מנסה בכל הכוח להותיר שקטה.

על דבר אחד מסכימים כל הישראלים: מה שהיה הוא לא מה שיהיה. אך משום מה דבר זה, שנכון במאת האחוזים, לפחות בטרמינולוגיה, לעזה, הוא אמירה שנויה במחלוקת ככל שמדובר ביו"ש. חלק מאלו שדורשים, בצדק רב, לשטח את עזה כדי להבטיח את ביטחונם של תושבי עוטף עזה, הם גם אלו שמתרעמים על תקציבים למרכיבי ביטחון ביו"ש. אותם שדורשים כיתות כוננות בתל אביב וברעננה מתרעמים על כך שניתנים נשקים לכיתות כוננות בפדואל ובאלפי מנשה.

למרות שנדמה כי מדובר באזורים שונים, אנו חייבים להבין שמדובר באותו איום, באותם מרצחים, ובלא מעט מהמקרים אפילו באותן אמירות. בכיר הרשות ג'בריל רג'וב תמך בפה מלא בטבח בעוטף עזה. השבוע, בראיון לטלוויזיה המצרית, אמר כי "אירועי 7 באוקטובר היו תגובה טבעית לדיכוי", וטען כי "ההתפרצות הבאה תתרחש בגדה". וזה מפי אחד ה"מתונים", שנחשב ליורש אפשרי לאבו מאזן. ואם אלו המתונים - מה מצפה לנו מהקיצונים?

חמאס עושה מאמצים עילאיים בשנים האחרונות לדרדר את יו"ש ואת ירושלים לאינתיפאדה. כסף הוזרם למחבלים שביצעו פיגועי ירי לעבר יישובים ואזרחים, ובעוד הם מרדימים את השטח בעזה - הם לא הסתירו את רצונם העז להתחיל התקוממות בירושלים או ביו"ש תחת הכותרת "אל־אקצא בסכנה".

כעת שחרור המחבלים, חלקם עם דם על הידיים, שכל מה שהפריד בינם לבין רצח בפועל הוא המקום שבו פגעה הסכין בגוף של הישראלי התמים, ניכר בפירוש שהמטרה הבאה של חמאס היא תדלוק המצב ביו"ש ומשם יציאה לפיגועים בעורף ישראל. העובדה שמחבלים עם דם על הידיים משוחררים ליו"ש ולירושלים מתדלקת את השטח, מהווה עוד זרז לאנשים שרק מחפשים סיבה לצאת לפיגועים, ומדרדרת אותנו לעימות נוסף ומסוכן.

ברמה הטקטית, יש לומר, מבינים במערכת הביטחון את האיום. מאז תחילת המלחמה עלתה הפעילות הצבאית ביו"ש בצורה ניכרת. מבצעים בג'נין, בטול כרם ובמוקדי חמאס כדוגמת חברון ובית אומר נערכים כמעט מדי לילה. אך לצד זאת שחרור של מחבלים – כאלו שניסו לרצוח, כאלו שעלולים לרצוח וכאלו שמעודדים רצח בפיהם – הוא צעד קשה לכיוון הלא נכון. ניתן לראות זאת היטב בחגיגות שתוכננו לקראת שחרור המחבלים הללו ביו"ש. צה"ל מנע את החגיגות, אך הוא אינו יכול לגדוע את התחושות של תומכי המחבלים.

עלינו להבין שדבריו של רג'וב ואחרים כמותו אינם דברי רהב והגזמה. הפלשתינים, כולם, חולמים על היום שבו הישראלים לא יהיו כאן. יש רבים שמוכנים לרצוח ולהשמיד, יש כאלו שמסתפקים, כרגע, "רק" בתמיכה במחבלים הללו ובמעשיהם. אם לא נפנים את מה שקרה בעבר הקרוב כל כך, לא נדע לשנות דברים כדי שאלו לא יקרו בעתיד. ולא מדובר יהיה הפעם בפריפריה, שממנה אנחנו כל כך אוהבים להתעלם, אלא בלב־ליבן של ערי ישראל.