נשיקות, מורל גבוה ואלתרמן: כמו פעם - לוחמים בעזה כותבים מכתבים הביתה

מאז פריצתה, מלחמת חרבות ברזל מייצרת עוד ועוד גשרים נוסטלגיים מפתיעים, שמחזירים אותנו לאווירת מלחמות קודמות בהיסטוריה של מדינת ישראל.

אחרי שהקרבות בעזה אילצו את הלוחמים לוותר על הקשר הישיר שלהם לציוויליזציה, ובראש ובראשונה להיפרד זמנית מהטלפון הנייד, כל שיח עם המשפחות הדואגות בבית הפך למותרות שבינתיים אפשר רק לחלום עליהם.

מתוך הבנת המצוקה החליט חפ"ק מפקדת אוגדה (מאו"ג) 36 לצאת ביוזמה מרגשת עבור לוחמיו: הללו קיבלו הזדמנות לכתוב ליקיריהם מכתבים של ממש, בעט על גבי נייר, כדי לשדר סימני חיים מתוככי עזה. משפחות הלוחמים זכו, מצידן, לכמה רגעים של נחת בניחוח של פעם.

לשתות כוס קפה בבית מפואר

על פי תוכן המכתבים, מורל הלוחמים בחזית נראה גבוה, ולפעמים נמצאים רגעים טובים להיאחז בהם. "אני נהנה פה, אפילו שותה ככה על הים קפה בבית מפואר עם ספות", כותב אחד הלוחמים בעזה. "היית אוהבת את הנוף פה, בדיוק כמו הים של הרצליה", כותב לוחם נוסף לאהובתו שבבית.

המכתבים מלווים אמנם במילות חיבה ואהבה, אך קשה להתעלם מהכאב הסמוי הנחבא בין המילים. "אולי טעיתי", ממשיך הלוחם ומספר לאהובתו המתגעגעת, "יש מצב שזה ייקח לנו פה קצת יותר משבועיים. מקווה שאת חזקה כמו שאני מכיר אותך".

מהו בדיוק צבעה של השקיעה

באחד המכתבים כלולה התייחסות ספרותית סוריאליסטית בהתחשב בנסיבות. אחד הלוחמים, רון, בחר לצטט את שני הבתים הראשונים מתוך השיר "ערב עירוני" (הפותח במילים "שקיעה ורודה בין הגגות, אספלט כחול מלמטה"), שכתב נתן אלתרמן והלחין יוני רכטר. רון לא מצטט את מלוא הבתים וכותב בחצי התנצלות: "טוב, יאללה, נגמר לי הכוח לכתוב את כל המילים של זה, אוהב אתכם".

הבחירה של הלוחם בשיר שהתפרסם לראשונה ב־1934 מעניינת במיוחד, על רקע הפרשנות הספרותית שניתנה לאורך השנים ליצירה הנבואית. דווקא אחת השורות שרון העדיף להחסיר - "אביב חשמל עצוב בהיר, משיכרונו אסור לברוח" – מרמזת על אור עירוני מלאכותי שזורח ומלבלב לרגע קצר, אך מסתיר מאחוריו רוע, זדון, רשע ואלימות אורבת. ייתכן שדווקא בהשמטת מילים אלה ביקש רון להעביר את התחושות שמלוות את כל לוחמי צה"ל, שפועלים כעת לטיהור העיר שממנה הגיח הזדון המפלצתי במלוא עוצמתו בבוקר 7 באוקטובר.    

חוקרת הספרות זיוה שמיר מסבירה בספרה "בעיר וביער" ששירו של אלתרמן נכתב בהשראת הספר החשוב "שקיעת המערב", שכתב ההיסטוריון והפילוסוף הגרמני אוסוואלד שפנגלר בתום מלחמת העולם הראשונה. הספר כלל בתוכו נבואה מצמררת על "דעיכתה הצפויה של תרבות המערב, אחרי שתעבור עליה תקופה של חומרנות חסרת רסן ושל חולשה אידיאולוגית".

ב"ערב עירוני" ראתה שמיר גם ניסיון להשתמש בתיאור תופעת טבע יומיומית להמחשת תופעה חברתית ותרבותית רחבה יותר. שקיעת השמש בשיר, למשל, באה בצבעים מנוגדים של אדום-כחול או ורוד-תכלת, שלדברי שמיר "מכילים קונוטציות סותרות של נועם ועדנה מחד גיסא, ושל מוות וחידלון מאידך גיסא". מן הסתם, זה היה גם המסר שביקש הלוחם רון להעביר בבחירתו בשיר במכתבו.

רגע מיוחל של שגרה נינוחה

רון מסיים את דבריו במילים "אני מקווה שכולם שומרים על עצמכם, תכף נעשה טיול ברצועת החוף הכבושה". גם כאן, במעין פיוט פרטי משלו, ממזג החייל מסרים של כאב גדול יחד עם תקווה להגיע לרגע מיוחל של שגרה נינוחה - דווקא בעיר הקשה. כל אלה עטופים בצער ובאבל על הנופלים שכבר לא יזכו לטייל.

מכתב לשני

"שלום, שניקי. אולי טעיתי, יש מצב שזה ייקח קצת יותר משבועיים. מקווה שאת חזקה כמו שאני מכיר אותך. תאמיני לי, חוץ מהבניינים ההרוסים היית אוהבת את הנוף פה בדיוק כמו הים של הרצליה. תמיד אמרתי לך שמלחמה זה דרמטי, אין כמו מכתבים הביתה מהמלחמה. תמיד כשמבקרים בחו"ל מביאים מתנות, אז הבאתי לך משהו קטן. שבת שלום".
אני אוהב אותך מלא. גיא.

מכתב לערן כהן

"איזה מילואימניק פה עם טלפון הציע לנו להעביר מכתבים. מתנצל שפחות יצא לי לדבר ביום שבו נכנסנו, גם אני לא ידעתי עד כמה שעות לפני. אני בסדר בסך הכל. אנחנו ישנים באחד הבניינים הגבוהים בשכונת היוקרה שלהם, קו ראשון לים. היום יום שישי, אז שבת שלום, אוהב את כולם מלא. לא ברור כרגע מתי נחזור, והאמת היא שאף אחד לא ממש יודע. זה מצחיק. אני בפנים ואתם כנראה תדעו לפניי".
אוהב, אורי

מכתב לתיקי גבע

"אמא, אבא, משפחה יקרה ומאיה. רוצה להגיד שאני אוהב מלא ומתגעגע. אנחנו פה בעזה לא עושים כלום, אנחנו כוח הגנה. אוכלים טוב, ישנים טוב - ובאמת שהכל בסדר. אוהב אתכם מלא. אל תדאגו, אני נהנה פה - אפילו ככה על הים שותה קפה בבית מפואר עם ספות.

נתראה, בעזרת השם. תשמרו על עצמכם. חולה עליכם. ויאללה, משפחה יקרה שלי. מאיה, אני אוהב אותך מלא. תשלחו ד"ש לחברים! אוהב את כולם".
שלכם, עידן

מכתב לאירנה מרצבסקי

"היי אבא ואמא. הכל בסדר. אני מתגעגע מאוד ומת לחזור הביתה. חלק מהימים קשים. ישנים קצת ושומרים הרבה, ויש גם התקלות של מחבלים לפעמים, אבל הכל בסדר. שולח חיבוקים ונשיקות ומקווה שנסיים מהר".
אוהב ומתגעגע, דני

מכתב לקומונה

"'שקיעה ורודה בין הגגות

אספלט כחול מלמטה

עיני נשים נוגות, נוגות

אומרות לערב 'למה באת?'

הפנסים פרחי העיר

מלבלבים באור ניחוח...'

טוב, יאללה, נגמר לי הכוח לכתוב את כל המילים של זה. אוהב אתכם, קומונה יקרה. שבת שלום, ומקווה שכולכם שומרים על עצמכם. תכף נעשה טיול ברצועת החוף הכבושה".
אוהב מאוד, רונצ'ו

מכתב לקרן

"היי קרני, לב שלי, מה קורה? אני אוהב אותך מלא ומתגעגע ברמות. מת לראות אותך כבר. מעדכן שהכל בסדר, אבל הגעגוע קשה, וזה כל מה שאני חושב עליו. ובקיצור: מתגעגע. אוהב מלא ושולח נשיקות וחיבוק ענק".
מתגעגע, רועי