"רוצים לדעת שלא נצטרך ממ"ד כשנחזור": משפחת דרור מנתיב העשרה מתגעגעת הביתה

מוירה דרור אוהבת להסתובב במרחבים הירוקים שמסביב למלון יערים. באחד מהימים היא אף ניקתה את הגינה הקדמית מעלים יבשים שנשרו מהעצים.

"מעולם לא חשבתי שאארוז דברים שלי לחדר במלון, עם בתי בת ה־44, מתוך ידיעה שאני כאן לזמן לא ידוע", היא אומרת. "ניקיון הגינה נבע מהרצון להרגיש נורמליות, לשמור על שפיות. בבית אני מנקה, מבשלת ועובדת בגינה, אז מצאתי משהו שמזכיר לי את השגרה, כי את השאר אני לא יכולה לעשות".

מוירה וגיל החליטו לנסוע לנתיב העשרה כדי לקחת בגדים וחפצים שהיו חסרים להם. "ראיתי שהבית של לי נפגע ושקומה שלמה נמחקה. כדי להגיע לבית שלנו, עברנו על פני כל הבתים של החברים שנרצחו. בדרך חזרה כמעט לא דיברנו מרוב הלם וכאב. זו היתה הפעם הראשונה שנשברתי".

מוירה וגיל הם חלק מהגרעין המייסד של נתיב העשרה. "האמון שלנו נגמר ביום שבת, 7 באוקטובר, קצת אחרי 06:00", היא ממשיכה. "איזה טמטום זה להאמין שהחומה, הגדר ומטרים של בטון מתחת לקרקע יעזרו. התמימות שלנו נעלמה. אנחנו מתגוררים 50 מטר מהחומה, ובערך 300 מטר ממחנה האימונים של חמאס. כל הזמן התרענו, אבל לא נעשה דבר. רק במזל המחבלים דילגו על הבית שלנו. ממול רצחו הורים וארבעה ילדים, לידם רצחו אישה עם שלוש בנות, לידם עוד אישה, בית ליד את הרבש"צ לשעבר".

תחזרו לנתיב העשרה?

"ברור שנחזור, אבל אני רוצה לדעת שלא אצטרך להשתמש יותר בממ"ד. אני חיה כבר 20 שנה עם פצמ"רים ורקטות. מדי פעם מגיע מטוס, הורס בעזה, ואז כל העולם אומר 'איזה פלשתינים מסכנים'. אני שמאלנית קיצונית, כזו שעומדת בצמתים עם דגל, והפעם אני רוצה שייכנסו עד הסוף. אם לא ננצח במלחמה, החטופים יחזרו ונהרוס את חמאס - אז המדינה פשטה את הרגל. הניצחון יהיה קשה. בכל פעם שאני רואה שמות של חיילים הרוגים, אני בוכה".

ואם לא נצליח?

"אז אף אחד מהעוטף לא יחזור".

משפחות שמעוניינות לשתף את סיפורן ב"ישראל היום" יכולות לפנות למייל TalA@IsraelHayom.co.il