"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
הקשיבו לזעקת החקלאים: המלחמה פגעה בשדות, והממשלה לא פחות
שיעור ניכר מהגידולים החקלאיים מגיע מהעוטף, המלחמה פגעה קשות בשדות, הבריחה את העובדים הזרים ומקשה את החזרה לשגרה • האפשרות של תלות ביבוא מדאיגה, ובטח לאחר הדרדרות ביחסים עם טורקיה
חקלאות. צילום: משרד החקלאות
פרשנות

הקשיבו לזעקת החקלאים: המלחמה פגעה בשדות, והממשלה לא פחות

שיעור ניכר מהגידולים החקלאיים מגיע מהעוטף, המלחמה פגעה קשות בשדות, הבריחה את העובדים הזרים ומקשה את החזרה לשגרה • האפשרות של תלות ביבוא מדאיגה, ובטח לאחר הדרדרות ביחסים עם טורקיה

יואב לימור
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

את האזהרה של דביר חג'בי לא היה אפשר לפספס: "בפסח הקרוב לא יהיו לעם ישראל ירקות על הצלחת. הממשלה הורגת את החקלאות. כולנו נשלם את המחיר".

חג'בי אמר אתמול את הדברים לנסלי ברדה ולי בראיון בקשת 12. כמדי יום, דיברנו עם חקלאים בניסיון להקל את המצוקה שאליה הם נקלעו בגלל המלחמה. לבעיות המוכרות - מחירי המים, המסים על העובדים הזרים, היבוא של סחורה מחו"ל - נוספו בעיות חדשות: כל התאילנדים מיהרו לברוח מהארץ והותירו את המשקים בלי ידיים עובדות, והחקלאים נקלעו להפסדים גדולים ,שבינתיים מקבלים מענה חלקי בלבד.

אבל בדברים של חג'בי היה משהו אחר: ב־7 באוקטובר הוא ירד לפתוח את המים בחממות המלפפונים, כששמע אזעקת צבע אדום. כמה רגעים אחר כך הוא ראה בכביש שמתחת למושב שלו, יכיני, את הטנדר של המחבלים. מייד אחר כך גם הגיע הטלפון מאחד מהפועלים העזתים שהעסיק, שבו אזהרה: "חמאס כאן. תברח".

המושב התרוקן במהירות. גם המשפחה של חג'בי עזבה. הוא נשאר כדי לדאוג לירקות שהוא מגדל: עגבניות, מלפפונים, חצילים, תפוחי אדמה. ליד החממות זרוקים ארגזים מלאי סחורה, שנקטפה לפני השבת השחורה ונרקבה מזמן. את מה שגדל מאז הוא הצליח לקטוף רק באופן חלקי; בשבועות הראשונים לא היה מי שיסייע לו, ועכשיו יש אמנם מתנדבים, אבל הם תחליף חלקי בלבד לעובדים מקצועיים שיכולים לפרוס צינורות השקיה או יריעות ניילון בחממות.

חג'בי הוא קול אותנטי. זעקתו בקעה ממעמקי הבטן. הוא סיפר על הפסדי עתק, על שטחים שנאלץ לייבש, על זרעים שלא ייזרעו, על מות החקלאות כחול־לבן. "הממשלה שונאת את החקלאים", הוא אמר, "היא עושה הכל כדי שלא נהיה כאן". לא יכולנו להישאר אדישים לדברים, ובסוף השידור נסענו אליו למושב. שאלנו איך להגיע, והוא ענה: "תגיעו למשק 4".

הסתובבנו איתו בחממות ובשדות, פגשנו עובדי בנק הפועלים שבאו להתנדב, וגם את אלון, שעבר מתל אביב לשדרות ושכבר כמה שבועות עוזר כאן לקטוף, בניסיון להציל את מה שאפשר. "כואב הלב", הוא אומר, "זה נורא מה שעושים לחקלאות שלנו. אנחנו מדינה משוגעת".

שאלנו את חג'בי אם מישהו מטעם המדינה דיבר איתו כדי לסייע. "אף אחד", השיב בחיוך מריר. מה עם שר החקלאות אבי דיכטר, השכן מאשקלון, תהינו. "אנחנו לא מעניינים אותו". ומה עם מס רכוש? "הם עסוקים בדברים אחרים". בעלי משקים שכנים סיפרו שפקידי מס רכוש מפחדים לבוא. זה נשמע לנו תמוה, בהתחשב בעובדה שמתנדבים מגיעים לכאן חופשי, אבל חג'בי אישר את הדברים.

מה שתפס אותנו יותר מכל היה האזהרות של חג'בי בנוגע לעתיד. אובדן העצמאות, התלות ביבוא, הסלט שלא יהיה בפסח. ביקשנו שיסביר. הוא אמר ששיעור ניכר מהגידולים החקלאיים מגיע מהעוטף. המלחמה פגעה קשות בשדות, הבריחה את העובדים הזרים, מקשה את החזרה לשגרה. זה יתבטא בכמות הסחורה, וכתוצאה מכך - במחיר. חלק מהרשתות מנצלות את המצב, ומייבאות סחורה זולה כדי לאלץ את החקלאים הישראלים לרדת למחירי רצפה. "לא נוכל לשרוד", הוא הזהיר.

שאלנו מה הפתרון. עובדים זרים, ומהר, הוא השיב. וגם הגדלת מכסות המים וקיצוץ במחיר, ועידוד קניית תוצרת כחול־לבן. "על הצרכן הישראלי אני סומך, על הממשלה לא". תהינו מה יקרה אם כל זה לא יתבצע. התשובה הייתה ברורה ומדאיגה: "לא יהיו חקלאים, ולא תהיה חקלאות. כולנו נשלם יותר, ואם טורקיה לא תרצה - לא יהיה לנו מה לאכול. הורגים אותנו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...