"הבנו די מהר את גודל האסון - אני הרבה שנים בצבא, אבל זה היה אירוע אחר"

חודש ושבוע עברו מאז שההאמרים של גדוד המילואים 71 של הצנחנים שעטו בין גופות הנרצחים שהיו פזורות על הכביש בדרך לקיבוץ כפר עזה.

חודש ושבוע מאז שהמג"ד, סא"ל (מיל') כרמי, נלחם לצד פקודיו בין הבתים הפסטורליים של הקיבוץ, כשהם מחסלים מחבלים ומצילים תושבים מתוך הבתים החרבים. ואף שכרגע נמצא הגדוד בגזרת הצפון המתוחה, מוכן למערכה אפשרית מול לבנון - הלב של אנשיו עדיין בדרום, בעזה.

כרמי, שמתגורר במושב בצפון, תכנן לפקוד ב־7 באוקטובר את חגיגות שמחת תורה. "לבשתי בגדים חגיגיים, ואז ראיתי בטלפון הנייד שלי שמתחיל משהו בדרום. אני לא יודע למה, אבל הרגשתי שמדובר בדבר גדול יותר מהרגיל, ולכן חיכיתי בבית. ב־8 כבר נסעתי לימ"ח שלנו והוריתי להקפיץ את הגדוד. אמרתי לכולם שאין טעם לחכות".

הנחייתו של כרמי לא הייתה מובנת מאליה. באותה שעה מוקדמת גם הכוחות בשטח טרם עיכלו את ההיקף המלא של המתרחש בעוטף עזה, אך הגדוד מחטיבה 55 כבר היה בדרך לימ"ח, ללא צו 8 רשמי.

"ב־10:30 כבר רוב גדוד 71 היה בימ"ח, כל מילואימניק זרק את הרכב שלו איפה שאפשר - והגיע. התחלנו להצטייד, ובמקביל הבנתי שאנחנו מול אירוע חריג מאוד, שאנשים עדיין נפגעים בדרום ושצריך למהר לשטח. עצרתי לרגע את ההתארגנויות ואמרתי ללוחמים שאין זמן למסדרים, ושצריך להתארגן מייד עם רכבים ולטוס לעוטף. ברגע אחד כל הפרצופים השתנו, כולם החלו לרוץ".

ב־14:30 יצאו יותר מ־300 לוחמים בדהרה בהאמרים בדרכם לעוטף. "עברנו בכל ציר שנפגע בזירה, והבנו די מהר את גודל האסון. אני הרבה שנים בצבא, אבל זה היה אירוע אחר. ראינו בעיניים את העוצמה של המתקפה".

לתוך כפר עזה נכנסו ב־16:30, ככוח הגדול הראשון שהגיע למקום, ומייד החלו לחלץ תושבים. ההיתקלות הראשונה עם המחבלים התרחשה כעבור שניות. רס"ן (מיל') דוידי, מפקד מכלול המבצעים של הגדוד, שביומיום הוא סגן ראש מועצת שומרון, מתאר: "כמה עשרות מטרים לפני הש"ג נפתחה לעברנו אש. פלוגה א', שבה משרת אחי הצעיר, בועז, השיבה אש וחיסלה את המחבל, ומחבל נוסף שהגיע מהשביל משמאל חוסל גם הוא. כשעברנו את השער חלפנו על פני מחבל זרוק ליד העץ מימין, ובמרכז הכביש ראינו רכב שטח מונע, אורותיו דולקים, ובתוכו גופת ישראלי".

"הילדים הבינו שהסיוט נגמר"

כרמי: "הגענו לאזור המזרחי של הקיבוץ והמשכנו בטיהור. בשעות הערב המאוחרות הגענו לבתים והתחלנו להיכנס אליהם. היה מאוד מורכב להבין מי נמצא בכל בית, בני משפחה או מחבלים. הטיפול בבית הראשון היה הכי קשה, כי לקח לנו המון זמן לשכנע את מי ששהו שם שאנחנו חיילים ישראלים.

"אחר כך הם פירטו לנו את שמות המשפחות שמסביב, וכך עברנו בית-בית. ראינו בתים עם סימנים של פריצה, בית שנשרף ושבעליו קפץ ממנו החוצה. נכנסנו לכל בית, נתנו לתושבים מים ואמרנו להם לחזור לממ"ד, כי הלחימה נמשכת.

"זה היה לא פשוט. באחד הבתים הייתה משפחה עם שני ילדים צעירים, בגיל הבנות שלי. הילדים היו מפוחדים וההורים מבולבלים ולא יודעים מה קורה, כי הם היו סגורים הרבה מאוד שעות. עם כל השמחה לראות אותנו - הם גם מאוד חששו. ביקשו מאיתנו לא לעזוב. השארנו חיילים בכל בית להגן על התושבים".

דוידי שיתף בדרמה את חבריו בחשבון הפייסבוק שלו: "אנחנו דופקים על דלת בית וצועקים 'צה"ל, צה"ל'. האור נדלק, אני מרגיש רעד עובר בי, 'מי שם?'. 'צה"ל', אנחנו עונים. 'איזה גדוד?'. החבר'ה שם בלחץ אטומי, אפשר להבין אותם. 'צנחנים', אנחנו עונים.

"הם פותחים. זוג הורים מקסימים ושני ילדים, אחד בן 8, כמו הבן שלי, ועוד תינוק בן עשרה חודשים, ממש כמו בני הקטן יותר. העיניים אומרות הכל. אני מנסה לדמיין מה הם עברו ב־15 השעות שלהם במקלט. ריבונו של עולם, איזה פחד. כמה אומץ וגבורה זה דורש".

שעות ארוכות לחמו המילואימניקים מבית לבית, עד שב־1:30 לפנות בוקר החליטו לפנות את התושבים הנצורים. "יצרנו טור של לוחמים מימין ומשמאל, והאזרחים עמדו באמצע. 50 איש, עם ילדים. כשאמרנו להם שאפשר לצאת ראינו את החיוכים על פניהם, הם הבינו שתכף הסיוט נגמר.

"חששנו שלפנות בוקר יכולה להיות עוד מתקפה. לכן היה חשוב להוציא אותם בהזדמנות הראשונה. הם אחזו חפצים אישיים בידיים, וכולנו פתחנו בריצה לאורך הכפר. ביקשתי שלא יסתכלו ימינה ושמאלה. הלוחמים הסתירו בגופם את המראות המזעזעים מעיני הילדים" .

אחרי שהוציאו את התושבים בבטחה חזרו המילואימניקים ללחימה, נתקלו שוב במחבלים וחיסלו אותם. ביממה הבאה המשיכו בטיהור בתי כפר עזה השרופים וההרוסים, שבחלקם נמצאות עדיין גופות הישראלים שנרצחו באכזריות. ביום שני בערב השיגו הלוחמים שליטה מלאה על הקיבוץ.

כרמי אומר כי "בהחלט יש תחושה מסוימת של אכזבה" שהוא ואנשיו לא הגיעו מוקדם יותר, אך העובדה שהגיעה לבסוף כמות גדולה של לוחמים סייעה להכריע את הכף. "כשראינו את כל ההרג מסביב, ההרגשה לא היתה פשוטה כלל. יחד עם זאת, היינו כוח מילואים גדול שהגיע מהר מאוד. בזכות הפעילות שלנו האויב לא הצליח לממש את זממו באזור שבו לחמנו".

"להחזיר את השקט הביתה"

אחרי תפיסת השליטה מחדש על עוטף עזה הופנו לוחמי הצנחנים במילואים לצפון, שם התאמנו לקראת אפשרות של התלקחות בגזרה המתוחה. בינתיים עשה הגדוד רילוקיישן שוב, וכעת הוא ממוקם בצאלים - נערך לאפשרות שיילחם שוב בגזרת הדרום. לדברי כרמי, בפקודיו ניכר בהחלט הרצון להשתתף כעת בקרבות בעזה.

כרמי: "אנחנו חטיבת צנחנים במילואים, שותפים להרבה מאמצים. הצטרפנו לזירה הצפונית, וכרגע אנחנו עושים בה מה שצריך. אנחנו פועלים ופחות מדברים. יש רצון להיכנס לעזה כדי להשלים את הסיפור שם, ונשרת איפה שצריכים אותנו. אנחנו מבינים היטב למה אנחנו כאן".

כרמי מדגיש שהלוחמים מוכנים להישאר ככל שיידרשו בשטח כדי להשלים את המלאכה. "מאוד חשוב לנו שאסון כמו 7 באוקטובר לא יקרה שוב, בטח שלא במשמרת שלנו. עד שלא יתלשו אותנו החוצה ויגידו לנו 'זה נגמר' - נפעל כולנו כדי להחזיר את השקט הביתה".