המלחמה בעזה צפויה להימשך "שבועות, אולי חודשים", כך עולה משיחות שנערכו לכוחות שאמורים לקחת חלק בשלב הבא, הקרקעי, של המערכה. במהלך סוף השבוע הואצו מאוד ההכנות למבצע הקרקעי. זאת, במקביל להמשך הכתישה האווירית של עזה, שמתבצעת באגרסיביות חסרת תקדים.
בניסיון להימנע מהרג של אזרחים פלשתינים הורה צה"ל לאוכלוסיה האזרחית בעזה לצאת דרומה, ועל פי אומדנים שונים עד כה נענו לקריאה כחצי מיליון איש.
פינוי האזרחים אמור להקל על התמרון הקרקעי, משום שהיחידים שייוותרו בשטח הם אנשי החמאס. על פי היקף גיוס המילואים וההכנות המוקדמות נראה שצה"ל מתכנן לפעול גם על הקרקע ללא מגבלות, במטרה להסב לחמאס נזקים משמעותיים. עם זאת, גורמים שונים הביעו חשש כי השיהוי ביציאה למערכה הקרקעית מצמצם את חלון הזמנים שבו נהנית ישראל מלגיטימציה בינלאומית להגיב על הטבח בשמחת תורה. גורמים מדיניים וביטחוניים בכירים דחו את הדברים, ואמרו כי לישראל יש חופש פעולה מלא, וכי למבצע המתוכנן לא יהיו מגבלות כוח או זמן.
בתדרוכים שנערכו למפקדים ולכוחות דובר על מערכה ממושכת במיוחד. בשלב הנוכחי מרותק כל המשק למאמץ המלחמתי הזה, בין היתר על רקע הכוננות הגבוהה בצפון והחשש ממלחמה רבת-חזיתות. כמה גורמים העריכו כי במידה שהמתיחות בצפון תתפוגג, עשוי המשק לשוב בהדרגה לפעילות חלקית, אולם הדבר לא צפוי לקרות בימים הקרובים.
טרם הובהרו היעדים
למרות שנדמה כי המערכה הקרקעית קרובה, לציבור הישראלי (והבינלאומי) טרם הובהרו יעדיה. ההתבטאויות של הצמרת המדינית היו כוללניות למדי, ודיברו בעיקר בסיסמאות שאי אפשר להפוך אותן לתכנית עבודה. צה"ל זקוק לתכלית אסטרטגית ברורה לפעילות, כדי שיוכל לממש אותה בהצלחה. חלק מהיעדים ברורים - למשל הפרדה בין הגזרות, מניעת הידרדרות בצפון, ביו"ש ובקרב ערביי ישראל, הימנעות ככל הניתן מפגיעה בבלתי מעורבים בעזה ושימור לגיטימציה בינלאומית לפעולה - אבל היעד העיקרי נותר בערפל: האם ישראל מתכוונת לכבוש את כל הרצועה ולטהר אותה מנוכחותה של הזרוע הצבאית של החמאס, או שהיא מתכוונת להסתפק בפגיעה חלקית בארגון ובנזק הכבד שייגרם לרצועה.
ספק אם בין יעדי המבצע נכלל גם שחרור של החטופים הישראלים והגופות שמוחזקים בעזה. בעבר הוכח שזה יעד לא ריאלי, וממילא הוא כרוך במישרין בעוצמת הפגיעה בחמאס. אפשר להעריך שיחיא סינוואר לא מתרגש במיוחד מהתופת שעוברת כעת הרצועה, והוא מקווה להחזיק מעמד ולהיוותר עם ההישג הכפול - הפגיעה הקשה בישראל והחטופים - כנקודת התחלה להמשך, מתוך תקווה שהעולם יפעל לשיקום הרצועה. סינוואר עשוי לשנות את דעתו רק בלחץ תושבי הרצועה, והתנועה המסיבית דרומה היא בהחלט צעד בכיוון הזה (אם כי סינוואר מקווה שישראל תמצמץ קודם, בלחץ העולם).
ההכנות למערכה בעזה מתרחשות במקביל למתיחות השיא בצפון. חיזבאללה מנסה להטריד את ישראל מדי יום בדרכים שונות - אתמול בשיגור טילי נ"ט ופצצות מרגמה להר דב, ובשיגור כלי טיס זעירים - אולם נשמר בשלב הזה מהסלמה. נראה שהארגון מבקש לתרום בכך את חלקו למאבק הפלשתיני בעזה, אך הוא מוטרד מהאפשרות שהמערכה תזלוג צפונה ותסכן את לבנון. סביר שגם האיומים המפורשים מוושינגטון מרתיעים את חיזבאללה, שיעמוד בדילמה מוגברת ככל שהמערכה ברצועה תעמיק ומספר ההרוגים הפלשתינים יגדל.
אתגרים בזירה הבינלאומית - והפנימית
במקביל למאמץ המלחמתי בדרום ולמאמצי הכוננות וההרתעה בצפון, נדרשת ישראל לשני מאמצים נוספים. הראשון הוא דיפלומטי-מדיני - לאפשר את המשך התמיכה במערכה. מנהיגי העולם המערבי תומכים בגלוי בישראל (ואיתם כמעט כל כלי התקשורת), אבל דעת הקהל הפכפכה יותר ועלולה להשפיע על ההנהגות. ככל שהמערכה תעמיק - בוודאי אם היא תתרחב גם לצפון - היא תשפיע גם על השווקים העולמיים, ועלולה אף להידרדר לכדי מעורבות מעצמתית, על רקע התמיכה האמריקנית הבלתי מסויגת בישראל והתמיכה המקבילה של רוסיה בחמאס (ומן הסתם גם בחיזבאללה).
המאמץ השני הוא הסברתי־תודעתי. חלקו העיקרי צריך להתבצע בעולם, והוא נשען ברובו על רצונם הטוב של שלל גורמים פרטיים ועסקיים שנרתמו לעניין. ממשלת ישראל מקרטעת ומתקשה להתמודד עם האתגר העצום, וספק אם תשתפר בהמשך הלחימה כך שעיקר המעמסה גם בתחום הזה תוטל על צה"ל. גם בצד הישראלי, שבו היא אמורה לפעול ביתר קלות על רקע התמיכה המוחלטת של הציבור הישראלי במערכה, מותירה הממשלה ואקום מקומם. העובדה שהצמרת המדינית טרם התייצבה מול הציבור לענות לשאלות הקשות - וגרוע מכך, טרם מצאה זמן לשוחח עם משפחות החטופים - מטרידה מאוד, ומחייבת להזכיר שלצד ניהול המערכה הנוכחית היא נושאת באחריות לכשל הנורא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו