שעת הש' מתקרבת: צה"ל נערך למהלך קרקעי "אגרסיבי" שישנה את המציאות מהיסוד

אם לא יהיה שינוי משמעותי מאוד ומפתיע, צה"ל יצא בקרוב לתמרון קרקעי שמוגדר כצבא כ"אגרסיבי" ואפילו "אגרסיבי מאוד", כיאה למי שרצח ילדים בבארי. ההחלטה על מועד התמרון ואופיו בוודאי לא תפורסם באמצעי התקשורת, אך התמרון יצא לפועל בהתאם לשיקולים מבצעיים, מאמץ פינוי האוכלוסיה, הלחץ ההומניטארי, הצורך למצות את הפעולה מהאוויר, ושיקולי מזג האוויר - בצה"ל ממתינים לשעת הש'.

בצה"ל מדברים, ובצדק, על כך שלא ניתן לסיים את המלחמה הזו מבלי שהאיום הוסר, שכן מדובר על מלחמה שהיא לא פחות מעל הקיום והעתיד שלנו פה במדינת ישראל, בדיוק כמו בשנת 1948.

אם בשנים האחרונות הרבו בצה"ל להתפלפל בשאלת ה"ניצחון" ומה הוא אותו "ניצחון", הרי שכעת מדברים בצבא במונחים מוחלטים, של הצורך לסיים את המלחמה בעזה באופן חד-משמעי, שיכלול תמרון ללב השלטון והרכיבים המבצעיים של חמאס בעזה. מי שכפת ילד וירה לו בראש, אומרים בצה"ל, לא יוכל להמשיך עוד לחיות במזרח התיכון.

כידוע, בצה"ל מכינים מראש תכניות מבצעיות, ובתרחישים המחמירים ביותר לא נערך צה"ל לכניסה כה נרחבת ואגרסיבית לרצועת עזה כפי שתבוצע בפועל. לאור המצב, עם תחילת האירועים שינה צה"ל את התכניות המבצעיות שלו על מנת שיתאימו למטרה שהוצגה לצה"ל – של הסרת האיום מדרום ושינוי המציאות מן היסוד.

בצה"ל מודעים לחוסרים

כידוע, מייד עם תחילת הלחימה גייס צה"ל 300 אלף אנשי מילואים, שחלקם מתלוננים על מחסור בציוד. בצמרת הצבא מודעים לכך שיש מקומות שבהם אכן חסר ציוד ויש פערים. בצבא מציינים שנדרש תיאום ציפיות: מלכתחילה אף אחד לא תכנן שלכל הלוחמים יהיו אפודים קרמיים, אלא רק לאלה שמתמרנים, ולא לכל כוחות המילואים יהיו אמצעים לראיית לילה.

אם לאחר מבצעים קודמים נשמעה ביקורת חריפה על אמצעי הלחימה ששימשו את צה"ל, כמו למשל נגמ"שים מיושנים. הפעם בצבא מציינים שהפעם מדובר על מלחמת קיום קיום, ונלחמים עם מה שיש - "אפילו עם מקל ומסמר".

התחושה בצמרת הצבא היא שלמרות על אותם פערים, צה"ל הוא צבא חזק ומאומן, והניצחון במלחמה לא יהיה באמצעות טנק או מטוס - אלא רק בזכות רוח הלחימה של הלוחמים והמפקדים. חלקם אף אמרו בימים האחרונים שהם מוכנים לחזור עם חצי גדוד, ובלבד להביא את התוצאה, שכן מה שנעשה לנו בשבת שעברה אינו בר סליחה.