אם ברצוננו לשרוד - עלינו להשיג ניצחון שייזכר לדורות

באופן בלתי נתפס גם אתמול, יותר מיממה לאחרתחילת מתקפת הפתע הרצחניתוהבלתי אנושית של חיות האדם מחמאס, צה"ל וכוחות הביטחון לא הצליחו להשיג שליטה מלאה בשטח ישראל, והקרבות המשיכו להתנהל בכמה מוקדים במהלך כל היום.

בגלל הכאוס הגדול תמונת המצב עדיין לא ברורה אפילו לצמרת הצבא, אבל לכל ברור שמאות אזרחים נטבחו ונשחטו, ועשרות רבות של חיילים ומפקדים, ובהם בכירים, נפלו בקרב. אך הדבר המזעזע ביותר וקורע הלב הוא שעשרות רבות של נשים, גברים, ילדים, קשישים, חיילים וחיילותנחטפו ללב רצועת עזה, מבלי שצה"ל הגדול הצליח לצפות זאת, לעצור את הפלישה או להשתלט על המחבלים.

על המחדלים הזועקים לשמיים - ובהם היעדר ההתרעה המודיעינית, קריסת הקונספציה, התמוטטות מערך ההגנה של אוגדת עזה - עוד ייכתבו כרכים שמנים ועבי כרס, ויקומו ועדות חקירה רבות. אך אין ספק שלאירועים הללו, שצה"ל מתעקש לכנות בשם "חרבות ברזל", תהיינה השלכות מרחיקות לכת.

כפי שלרמטכ"ל ולצמרת הצבא לקח זמן להבין שהם נמצאים באירוע חמור מאוד מול אלפי הסרבנים שהודיעו כי אין בכוונתם להתייצב לשירות מילואים על רקע מהלכי הממשלה, גם הפעם בצמרת הצבא לא הבינו את סדר גודל האירוע, והתגובה החריפה עדיין לא הגיעה.

דרוש ניצחון, לא "תמונת ניצחון"

לאחר שבצה"ל התאוששו במקצת מההלם הראשוני, החל הצבא להפיץ סרטונים של מבנים שהותקפו בעזה ולדווח על מאות תקיפות, אבל האמת היא שכשמאות אזרחים וחיילים הרוגים וחטופים, אף אחד לא מתעניין בעוד מטרה או מפקדה ריקה של חמאס שנפגעה מהאוויר. נכון לאתמול, מטרות המלחמה שהוכרזה עדיין לא היו ברורות. דובר צה"ל נשאל מהן מטרות המלחמה, ותשובתו הייתה כי הדרג המדיני יקבע (בלשון עתיד) את המטרות, ובינתיים המטרה היא להגיע לשליטה מלאה על עוטף עזה ו"לגבות מחיר כבד" מחמאס.

אם מדינת ישראל חפצת חיים, היא לא תוכל עוד להסתפק במטרה ערטילאית כמו "גביית מחיר כבד מחמאס". הרי גם במבצעי העבר של צה"ל ברצועה התהדר הצבא במחיר ה"כבד" שגבה מחמאס. ופה לא מדובר ב"מבצע", אלא במלחמה. ולא סתם מלחמה, אלא מלחמה על הבית, ולא נפריז אם נקרא לה אפילו מלחמה קיומית. שכן אם ישראל, שמחזיקה את הצבא החזק במזרח התיכון, לא תפעיל את כל עוצמתה מול רצועת עזה באופן מיידי, הרי חיזבאללה, איראן ושאר חורשי רעתנו יקפצו על העגלה וינצלו זאת.

הדרך היחידה להמשיך לשרוד בשכונה שלנו במזרח התיכון היא ליצור "קיר ברזל" אימתני, כמאמרו המפורסם של ז'בוטינסקי, ולהראות לארגון הטרור הרצחני בעזה כי "בעל הבית השתגע". לנוכח המתקפה הרצחנית, הדרג המדיני חייב לקבל החלטה למוטט מיידית את שלטון חמאס ברצועה ולטהר אותה ממחבלים ומאמצעי לחימה. במלחמה על החיים אי אפשר עוד להתנהל בסטנדרטים המוכרים של המבצעים הקודמים. פה לא ניתן להסתפק ב"תמונת ניצחון" שתשרת את ההסברה, שכן לא ניתן יהיה להתעלות על מכת הפתיחה הזוועתית של חמאס. אין ברירה, הפעם נדרש ניצחון ברור שאינו מוטל בספק, שייזכר לדורות. אם ברצוננו לשרוד - זו הדרך היחידה.