מתקפת "שמחת תורה" היא גרסת 2023 למלחמת יום הכיפורים 1973. ההפתעה המוחלטת, הקונספציה וקריסת תפיסת ההגנה, מזכירים מאוד את מה שאירע כאן בדיוק לפני 50 שנה.
במהלך יזום, מתוזמן ומתוזמר, הצליח חמאס להפתיע את טובי המוחות בארגוני המודיעין הישראליים, ומוטט לחלוטין את תפיסת ההגנה של אוגדת עזה, שהסתמכה בשנים האחרונות על גדר "שעון חול" שהקנתה תחושת ביטחון מזויף.
תרחיש דומה, של חדירה, חטיפה ומסע הרג בחסות ירי רקטי מסיבי, הוזכר בצמרת צה"ל בשנים האחרונות רק בהקשרי הזירה הצפונית, לאחר שנסראללה פרסם בריש גלי כי בכוונתו "לכבוש את הגליל", כלומר, לחצות את הגבול, להיכנס ליישובים ולחטוף אזרחים וחיילים. אך אף אחד לא שיער שדווקא מדרום תיפתח הרעה, ועוד ללא כל התרעה מודיעינית.
10 שעות לאחר תחילת האירועים – אלו הן חלק מהשאלות הקשות שמישהו יצטרך לתת עליהן תשובות בוועדות החקירה שיקומו עם תום הקטסטרופה.
איפה היה המודיעין?
זו השאלה הראשונה שזועקת לשמיים. בדיוק כמו לפני 50 שנה, גם אם היו ברשות אמ"ן סימנים מעידים, הם לא תורגמו למודיעין קונקרטי, והשאננות הזו התפוצצה לנו בפנים בכישלון מודיעיני קולוסאלי.
בשבועות, ואפילו בימים האחרונים, נשמעו בכירי הצבא מדברים על כך שחמאס אינו מעוניין בהסלמה עם ישראל, והדגישו כי העובדה שאלפי פועלים נכנסים לישראל מידי יום מרסנת את צמרת הארגון ששולט ברצועה, שמעוניין להביא רווחה לתושביה.
למרות שבשבועיים האחרונים ביצע חמאס תרגיל הונאה בדמות משבר על הגדר, הערכת המודיעין לא השתנתה. במסגרת אותו תרגיל, שלח ארגון הטרור מאות מתפרעים להפגנות אלימות, בדומה להפגנות ימי השישי האלימות בתקופה שקדמה למגפת הקורונה. לפני ימים אחדים, ולאחר כמה תקיפות איתות נקודתיות, בצה"ל סברו שהבעיה נפתרה כאשר הורה שר הביטחון על המשך הכנסת הפועלים לשטח ישראל.
מתקפת הפתע של חמאס: פגיעה באזור תחנת הכוח באשקלון // צילום: שמואל בוכריס
לא זו בלבד, אלא שבהתאם להערכת המצב, צה"ל, הצבא החזק במזרח התיכון, שמתגאה במודיעין הטוב באזורנו ואולי גם בעולם כולו, צמצם בחודשים האחרונים את כוחותיו ברצועת עזה והעביר אותם ליהודה ושומרון לטובת התמודדות עם גל הטרור הרצחני. ומשהמודיעין לא התריע, אפילו לא ברמז, צמרת צה"ל לא דרכה את הכוחות, לא הורתה על פריסת כיפות ברזל, והאירוע החמור תפס את מרבית מפקדי צה"ל הבכירים ספונים בביתם.
בדומה למלחמת יום הכיפורים, למחדל שותפה ההנהגה המדינית והביטחונית כולה. התוצאה הקשה היא שגם שעות לאחר תחילת המתקפה, שהחלה ב-6:30 בבוקר, יש עדיין יישובים נצורים, מחבלים שמתבצרים בבתים, ולא מעט אזרחים וחיילים שנחטפו לתוך רצועת עזה.
כיצד קרסה תפיסת ההגנה של אוגדת עזה?
העובדה שחמאס מעוניין לחדור לשטח ישראל לא חדשה. במשך שנים ארוכות תרגל הארגון חדירה לשטח ישראל. במערכת הביטחון סברו שהאיום הגדול הוא המנהרות התת-קרקעיות, ולכן, בהשקעה של מיליארדים, נבנתה סביב הרצועה גדר "שעון חול" האימתנית, מעל ומתחת לקרקע.
עם השלמתה, בצבא חשבו שהצליחו לפתור כמעט לחלוטין את בעיית המנהרות, והחכמה המקובלת גרסה שמעל הקרקע המצב פשוט יותר - הודות לשתי גדרות, אחת מהן, "שעון חול" האימתנית. בצבא סברו שמרחב ה"פרימטר", מרחב של כ-100 מטרים בסמוך לגדר המערכת בתוך שטח הרצועה, מהווה מרחב אבטחה מספק. על הגדר הוצבה גם מערכת "רואה-יורה" שהייתה אמורה לאפשר לתצפיתניות לפתוח באש לעבר מסתנן כזה או אחר, אך לא יכלה להתמודד עם המון שועט.
התכנית הגדולה לא לקחה בחשבון הסתערות המונית של מאות חמושים לעבר הגדר, פיצוצה, השמדתה, והחרבתה באמצעות טרקטורים. תפיסת ההגנה שמאחוריה הסתתר צה"ל קרסה, בדומה לקריסת "קו בר-לב" המפורסם בחזית סיני באוקטובר 1973. אלא שלפני 50 שנה, קו בר-לב היה רחוק, אי שם בסיני, ואילו כעת, סמוך מאוד לגבול עזה, במרחק של מטרים בודדים, יש יישובים ישראליים, והקולות שהגיעו משם הבוקר היו פשוט קורעי לב.
למה לקח לכוחות כל-כך הרבה זמן להשתלט על האירועים?
במשך שעות ארוכות הסתובבו מחבלים חמושים בשטח ישראל, בתוך מוצבים, בסיסים ויישובים. הם עברו מבית לבית, חיפשו אזרחים ואנשי כוחות הביטחון. תושבים רבים התקשרו לכוחות ההצלה ולאנשי תקשורת כדי לדווח להם על המחבלים שנמצאים סמוך לבתיהם או כבר בתוכם, כשאין מושיע.
לכוחות לקח הרבה מאוד זמן להגיע ליישובים הנצורים, וגם כעת, למרות שחלפו שעות ארוכות מאז תחילת המתקפה, המחבלים עדיין מסתובבים ביישובי הדרום עם נשקים שלופים וממשיכים לטבוח באזרחים.
איפה ההסברה?
המתקפה החריפה של חמאס על ישראל החלה בשעה 6:30 בבוקר. במשך ארבע השעות הראשונות אף אחד בדובר צה"ל לא תדרך את הכתבים, ובאמצעותם את האזרחים. בצבא, כמו גם במערך ההסברה הישראלי כולו, נתנו לנרטיב של חמאס, לשמועות ולתמונות שרצו בווטסאפ להוביל את השיח.
האמת היא שגם בתדרוך שקיים דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, בסביבות 10:30, לא ניתנו פרטים מספקים על האירועים או תשובות לשאלות הקשות, אפילו בנוגע לתמונת המצב הבסיסית ביותר. צה"ל הסתפק באמירות כמו "אנחנו במלחמה", ביקש מתושבי הדרום להסתגר במקלטים, והסתפק בכך. בשלב מאוחר יחסית ביקש צה"ל מהאזרחים שלא לשתף פעולה עם חמאס ולהפיץ את הסרטונים והדיווחים של חמאס, אך הבקשות איחרו את המועד ולא נראה שהיה מי ששעה להן. מה גם שעם המציאות הקשה לא ניתן להתווכח.
דובר צה"ל: "פתחנו במתקפת נגד" // צילום: דובר צה"ל
האם הקרע הפנימי אכן החליש את ההרתעה?
במשך חודשים ארוכים הייתה ישראל עסוקה בוויכוחים פנימיים על מהלכי הממשלה סביב הרפורמה המשפטית. מאות טייסים במילואים, אנשי מודיעין, ומילואימניקים ממערכים שונים הודיעו כי הם משעים את התנדבותם למילואים, ובצמרת הצבא נאלצו לעסוק בחיזוק הכשירות והלכידות, ומניעת התפרקות היחידות.
המצב הפנימי בישראל ניכר היטב גם בהערכות המצב של חמאס, חיזבאללה ואיראן. אויבי ישראל המתינו לכך שישראל תחליש את עצמה, ובעוד שצמרת הצבא עסקה במחלוקת הפנימית שחדרה לשורות הצבא, הם עסקו בניצול המצב ובהיערכות למלחמה הבאה.
ההנהגה המדינית והצבאית תצטרך לשאול את עצמה כיצד נתנה למחלוקת הפנימית להחליש את ההרתעה הישראלית באופן שגרם לחמאס להעז לפתוח במתקפה הרצחנית ביותר מרצועת עזה.
מבט לעתיד: האם צה"ל ערוך לאפשרות שחיזבאללה יצטרף למערכה?
תרחיש הבלהות שהתממש הבוקר בגבול רצועת עזה לא בהכרח יסתיים בדרום ויש סבירות שיגלוש גם לזירות אחרות. כל מי שמבין מעט את תמונת המצב ויכולות חיזבאללה, יודע שמה שחוותה הבוקר ישראל הוא כאין וכאפס לעומת מה שמצפה לה בעימות מול חיזבאללה בצפון. בשלב זה לא ניתן לשלול אפשרות שחיזבאללה ואיראן מתואמות עם חמאס, וגם אם לא, ישנה אפשרות שהם יחליטו לקפוץ על העגלה ולהצטרף למערכה לאחר שמלאי הטילים המיירטים של "כיפת ברזל" יישחק במערכה בדרום.
כך או אחרת, בפנינו ימי לחימה קשים, וניתן רק להניח שהשלכות האירוע יהיו נרחבות מאוד בכל זירה אפשרית – צבאית, פוליטית ומדינית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו