טרור בלתי פוסק: מבצע נוסף על הפרק

ביהודה ושומרון מתחוללת מלחמה. מלחמה יומיומית, רווית אירועים ואלימות, שרחוקה עוד מסיומה ואפילו משיאה.

למרות האינטנסיביות שלה, המלחמה הזאת כמעט שלא מגיעה לידיעת הציבור הישראלי. הסיבה לכך היא האחוז הבלתי נתפס של ההצלחות המודיעיניות והמבצעיות של השב"כ וצה"ל, שמאפשרות לישראל להיות כמעט בכל המקרים כשידה על העליונה. למעשה, הציבור נחשף אליה רק כשיש נפגעים, כמובפעילות שבוצעה אתמול בטול כרם. עשרות מבצעים דומים שהתנהלו בימים האחרונים לא זכו לתהודה משום שהושגה בהם התוצאה - מעצרים, החרמת אמל"ח - מבלי שנלווה אליה מחיר כלשהו.

המלחמה הזאת ביו"ש נמשכת כבר חודשים ארוכים, בעצימות משתנה. יהיו שיטענו שהיא מתנהלת כבר 75 שנה, ואף יותר. אבל החודשים האחרונים קשים ומדממים מבעבר, בגלל צבר של סיבות. העיקרית שבהן היא ירידה חדה ברמת המשילות של הרשות הפלשתינית, וכתוצאה מכך באפקטיביות המבצעית של כוחות הביטחון שלה בשטח. זה אפשר לגורמים שונים - חלקם טרוריסטיים, חלקם פליליים - להרים את הראש, וחייב את ישראל להעמיק את הפעילות שלה בשטח. התוצאה היא יותר פעילות ישראלית, שנתקלת ביותר אלימות פלשתינית וגוררת יותר נפגעים, שמחייבים הרחבה נוספת של הפעילות הישראלית וחוזר חלילה.

אמל"ח איראני בשטח

סיבה נוספת היא העמקת המעורבות האיראנית בשטח. בעבר פעלה איראן בעיקר מול הזירה הצפונית ומעט מול עזה. פעילותה מול יו"ש בוצעה, אם בכלל, באמצעות שלוחיה באזור. כיום המעורבות האיראנית גדולה בהרבה, וחלקה מתבצע במישרין כאשר כסף, אמל"ח והנחיות איראניות עוברים לפעילים בשטח. במקביל, דורשת איראן תמורה לכסף שהיא משקיעה בחמאס ובג'יהאד האסלאמי, והיא מקבלת אותה ביו"ש.

הסיבה השלישית היא התהליכים הפנימיים בישראל. גורמי הטרור מזהים חולשה בצד הישראלי, וסבורים שזאת העת לתקוף. גורמים אחרים, שנחשבו עד כה לפרגמטיים יחסית, רואים בקיצונות של הממשלה הנוכחית סימן לכך שאין עם מי לדבר, ומצטרפים למערכה. גם אם מדובר בתירוצים בלבד, השורה התחתונה ברורה: יותר טרור, יותר אלימות, פחות יציבות ופחות ביטחון בשטח.

התגובה הישראלית לכל אלה היא תערובת של מקלות וגזרים. ניסיון לחזק את הרשות הפלשתינית ובני השיח מקרבה ביד אחת, ומאבק מקביל בטרור ביד השנייה. המדיניות הזאת מלווה את ישראל זה שנים, ואין בה חדש; מי שדורש לשנותה באמצעות מבצע נרחב לא מציע פתרון ממשי לשאלת היסוד: מה לעשות עם 3 מיליון פלשתינים בגדה (ועוד 2 מיליון בעזה) ביום שאחרי עוד מבצע צבאי נרחב.

95% מהפיגועים מסוכלים

האפשרות של מבצע כזה נמצאת כל הזמן על הפרק. בינתיים, כאמור, מצליחים השב"כ וצה"ל לייצר מספיק מודיעין איכותי שמאפשר לסכל כ־95 אחוז מהפיגועים. אבל במקביל לסיכול הטרור הקשה, מתעצם האתגר של הטרור הרך יותר, שעיקרו בזריקת אבנים ובקבוקי תבערה. בתחום הזה, שמסכן חיים, נרשמה באחרונה עלייה דרמטית, מה שחייב את צה"ל לרתק כוחות גדולים לשטחים בניסיון להרתיע, או לפחות לחצוץ בין מחבלים לאזרחים.

המאמץ הזה לא מצליח בינתיים להרגיע את השטח. ההפך הוא הנכון: כל שבוע נדמה כאלים מקודמו, כאשר לכל אירוע יש פוטנציאל תמידי להצית תבערה גדולה (כולל בעזה). האפשרות להסכם (מבורך לכשעצמו) עם סעודיה עלולה להאיץ את התהליך הזה, אם הפלשתינים יחושו שנותרו לבד. הואיל וישראל תיוותר לבדה עם הבעיה, חובה עליה לחפש בעצמה פתרונות, בטרם תיקלע לאלימות רחבה ומדממת פי כמה.