איום מסוג חדש: איחוד שורות של ארגוני הטרור

המציאות הביטחונית מציבה את מדינת ישראל בפני מצב אסטרטגי חדש שלא הוכר עד כה. לא קל לזהות תפנית אסטרטגית ברגע התהוותה. מדינת ישראל מתמודדת בימים אלה עם תפנית כזו. מאז מארס 2022, ברצף מוצלח למדי של פעולת כוחות מיוחדים בהכוונת שב"כ, צה"ל התמודד היטב בטרור שהתגבר במרחבי יו"ש. אולם בשבועות האחרונים הולך ומתהווה איום מסוג חדש, שאינו רק עליית מדרגה בתדירות ובאיכות הפיגועים. מדובר בתפנית בהיבטי התכלית הכוללת המדריכה את האויבים בכל הזירות להיגיון חדש ולשיטה חדשה.

טרור מעולם לא הסתכם רק כתוצאת פעילותם של אנשים רעים וכוונות רעות. לכל פעולת טרור יש תכלית שמחברת את הרצח וההרס למערכה מנוהלת ומחושבת. כך גם השינוי המתחולל בימים אלה בטרור במרחבי יו"ש הוא מוכוון רעיון מערכה.

השינוי במתווה האיום החדש ביו"ש מתבטא בתכלית, באמצעי הלחימה, בארגון וברוח הלחימה. התכלית החדשה לטרור מבקשת למצות את תנאי החולשה שאליהם נקלעו ההנהגה הפוליטית והחברה הישראלית - לגל של התקוממות חמושה. המטרה היא להביא את מדינת ישראל לנסיגה ממרחבי יו"ש בדרך שבה נסוגה בלחץ לחימת חיזבאללה מרצועת הביטחון בלבנון, וכמו גם הדרך שבה נסוגה ישראל מעזה בקיץ 2005 מתוך לחץ ההתנגדות של חמאס.

שפע אמצעי הלחימה שהוחדרו למרחבי יו"ש - בהם רובים תקניים וגם רובי צלפים, כולל מטענים ואמצעי ייצור למטענים - חוללו תנופת לחימה שאפשרה ייעול בהתקפות הטרור וביזור על פני המרחב כולו.

החידוש בממד הארגוני מתבטא קודם כל באיחוד בין פלגי חמאס, הג'יהאד הפלשתיני וחללי אל־אקצה המשויכים לפת"ח. בנוסף, הארגון מאפשר לקבוצות החמושות תכנון, תיאום ושליטה ריכוזית באמצעות חמ"לים. יכולת השליטה מעניקה להם אפשרות לתגבור כוחות ותגובה בניהול קרב שלא היו בידי חוליות הטרור עד כה.

רוח הלחימה החדשה מונעת במידה רבה מרוח התקופה - גם מרוחות המלחמה הנושבות מאוקראינה, גם מתודעת ההצלחה של מה שנראה בעיניהם כמיצוי הזדמנות של שעת רצון.

בימים שבהם מציינים 30 שנים להסכם אוסלו ראוי להנהגה הישראלית לחזור אל שתי הנחות היסוד שהציב אז ראש הממשלה יצחק רבין. ההנחה הראשונה הציבה את הציפייה שעם העברת השטח לשליטת הרשות הפלשתינית תקום בו ישות ריבונית אשר תהיה מפורזת מנשק התקפי שמאיים על מדינת ישראל, והנשק שיהיה בידיה לצורכי ביטחון פנים יופעל בידי מנגנונים מוסדיים, בסמכות ובשליטה מלאה של ההנהגה המדינית.

ההנחה השנייה קבעה שאם המציאות הביטחונית תשתנה לרעה - ישראל תשכיל לפעול להגנת ביטחונה. רבין הדגיש שהתהליך מול הרש"פ אינו אל־חזור, ואם יידרש - יהיה בכוחו של צה"ל לבטל את האיום ולהבטיח מחדש את ביטחון ישראל.

ההנחה הראשונה של רבין קרסה כבר בשנים הראשונות, ומאז שבה וקרסה שוב ושוב. בשנה האחרונה הרשות איבדה כל שליטה על הקבוצות החמושות. בעת הזו גם חיזוקה לא יוכל לתת לה את היכולת לדכא את ההתארגנות החמושה הסוררת שהתעצמה מאוד. לא נותר לישראל אלא לפנות אל ההנחה השנייה של רבין, בציפייה שעם הפנמת היקף האיום שהתהווה ממשלת ישראל תדע להורות לצה"ל את מה שהורה לו רה"מ אריאל שרון לקראת מבצע "חומת מגן".

כמובן עברו למעלה משני עשורים מאז חומת מגן, ומה שנכון לעשות בהקשר החדש מחייב רעיון מבצעי חדש. חזקה על צה"ל ומערכת הביטחון שבתיאום עם ההנהגה המדינית יציעו רעיון חדשני ומתאים ביצירתיות המועילה.