"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
יהודה ושומרון אינם עזה, והעוטף אינו תל אביב: אסור לתת לאיום להתפתח
לא מפני שדם תושבי המררכז סמוק יותר, אלא משום שיכולת הספיגה במרכז הארץ קטנה בהרבה • יהודה ושומרון שונה מעזה מכל בחינה אפשרית: גרים בה הרבה יותר פלשתינים (ויהודים) בפיזור גיאוגרפי גדול בהרבה וכן היא קרובה יותר לגידולי אוכלוסייה בישראל • המרחק בין רמאללה לירושלים, בין קלקיליה לכפר סבא, בין טול כרם לנתניה ולחדרה - מאיים לייצר מציאות שישראל לא תוכל לחיות איתה
עימותים בג'נין. צילום: EPA
פרשנות

יהודה ושומרון אינם עזה, והעוטף אינו תל אביב: אסור לתת לאיום להתפתח

לא מפני שדם תושבי המררכז סמוק יותר, אלא משום שיכולת הספיגה במרכז הארץ קטנה בהרבה • יהודה ושומרון שונה מעזה מכל בחינה אפשרית: גרים בה הרבה יותר פלשתינים (ויהודים) בפיזור גיאוגרפי גדול בהרבה וכן היא קרובה יותר לגידולי אוכלוסייה בישראל • המרחק בין רמאללה לירושלים, בין קלקיליה לכפר סבא, בין טול כרם לנתניה ולחדרה - מאיים לייצר מציאות שישראל לא תוכל לחיות איתה

יואב לימור
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

לפני 22 שנים וקצת נורתה פצצת המרגמה הראשונה מעזה לכיוון היישוב נצרים. ישראל הופתעה והבטיחה לגדוע את התופעה בטרם תהפוך לשיטפון. הבטחות דומות פוזרו לאחר ההתנתקות מהרצועה: על כל ירי לשטח ישראל תבוא תגובה קשה, הובטח.

המציאות לימדה אחרת: עזה השתכללה, התחמשה והקצינה. את הרשות הפלשתינית החליף החמאס, ואת השיחות המדיניות החליפו שיחות באש. מי שמעצב מאז את המציאות הוא האויב; מורתע ככל שיהיה, ברצותו הוא משגר וברצותו חדל. ישראל בעיקר מגיבה, ויוזמת רק כאשר היא נדחקת לפינה.

הכנות לשיגור רקטות בעזה (ארכיון), צילום: אי.פי

יהודה ושומרון היא לא עזה מכל בחינה אפשרית. גרים בה הרבה יותר פלשתינים, בפיזור גיאוגרפי גדול בהרבה. גרים בה גם הרבה יותר יהודים. וחשוב מכל, היא קרובה הרבה יותר לריכוזי אוכלוסייה בישראל. "דין נצרים כדין תל אביב" אמר פעם אריאל שרון בהקשר אחר, ולא קיים; "דין העוטף כדין תל אביב", טוענים כיום קברניטי המדינה, ולא מקיימים אף הם.

דווקא משום כך, ישראל לא יכולה לאפשר ולו לבדל של רקטה לצמוח בגדה. יו"ש אינה עזה כאמור, והעוטף אינו תל אביב. לא מפני שדם תושביו סמוק פחות; משום שיכולת הספיגה במרכז הארץ - שמאוכלס יותר, שרגיש יותר להשפעות על המשק והכלכלה - קטנה בהרבה. המרחק בין רמאללה לירושלים, בין קלקיליה לכפר סבא, בין טול כרם לנתניה ולחדרה, וכמובן המרחק מתל אביב - כל אלה מבטיחים (או ליתר דיוק מאיימים) לייצר מציאות שישראל לא תוכל לחיות איתה, בוודאי כשברקע צרוב הניסיון העזתי של מרגמה קטנה לעבר נצרים שהופכת למטח רקטות גדול וקטלני לכיוון שלל יעדים.

דין העוטף כדין ת"א? נתניהו וגלנט, צילום: אלכס קולומויסקי

לכן, משקיעה מערכת הביטחון מאמץ מיוחד בגדיעת כל מאמץ לייצר רקטות ביו"ש. הניסיונות האלה אינם חדשים; הם מתקיימים שני עשורים ויותר, בעצימות משתנה, שתלויה בשלל גורמים - האיכות והמוטיבציה של גורמי הטרור בשטח והאמצעים שיש להם, ומנגד איכות המודיעין והסיכול של ישראל. ברוב המקרים גדעו השב"כ וצה"ל ניסיונות כאלה עוד בשלב המחשבה והתכנון; רק במקרים בודדים הם עברו לשלב המעשה.

בתקופה האחרונה אנחנו עדים לעלייה בניסיונות להשיג יכולת רקטית גם בגדה, כחלק מהמאמץ הכולל שמובילים ארגוני הטרור לייצר פיגועים. הידע קל להשגה: הוא קיים חופשי באינטרנט. גם האמצעים קלים להשגה: הם מאולתרים ברובם, וחלקם מצוי בכל בית. גם מוטיבציות, כסף ומחבלים לא חסר.

במערכת הביטחון בודקים%3A האם נערך ניסיון לשגר רקטות מג'נין%3F || קרדיט%3A רשתות ערביות

השילוב של כל אלה מייצר בינתיים יכולת פרימיטיבית למדי. יעידו על כך שתי הרקטות ששוגרו אתמול. אבל אסור להתבשם מהכישלון הזה: גם בעזה התחילו עם כישלונות. לאורך זמן הידע נצבר, ואיתו הניסיון והמומחיות. בפעם הבאה הרקטה תעוף ל־200 מטרים ואז ל־500 מטרים, ובסוף היא תפגע.

זה איום שנראה עדיין רחוק, אבל אם לא ייגדע בהתמדה - הוא יתממש. לכן, טוב עושים השב"כ וצה"ל כשהם שמים את איום הרקטות בראש סדר המשימות, לצד סיכול פיגועים. זה מצדיק כל מאמץ, כל מבצע וכל כוח, שיובילו אל מחבלים, חומרים ובתים שבהם מתבצע ייצור הרקטות. כמו בטרור, לא יהיה כאן זבנג וגמרנו; מאחר שהידע קיים, האמצעים זמינים ומחבלים ומוטיבציה יהיו תמיד. האתגר הוא לא הרקטה שסוכלה אתמול, אלא זאת שתיווצר וחלילה תשוגר מחר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...