טיעונים מופרכים ופגיעה באזרחים שאינם מעורבים בטרור: לפורעים יש גב בממשלה

הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה ב־1994 נפל על ישראל "כרעם ביום בהיר". את ההגדרה הזאת נתנו אז ראשי מערכת הביטחון, שהופתעו מפעולת הטרור הקשה ביותר שביצע יהודי: 29 מתפללים פלשתינים נרצחו ו־125 נפצעו.

הטרור היהודי ידע מאז עליות ומורדות, אבל ספק אם היתה תקופה שבה ההתרעה שעל הקיר היתה כתובה באותיות כה בולטות. היא זועקת לא רק מההודעה המשותפת, חסרת התקדים, שפרסמו שלשום הרמטכ"ל, ראש השב"כ ומפכ"ל המשטרה, שמנסים לשלב זרועות במאבק בתופעה, אלא בעיקר מהנתונים שמעידים שמה שהיה בעבר נחלתם של בודדים, קיצונים, הפך כיום לאירוע המוני.

ב־2021 היו 520 אירועי חיכוך (תג מחיר) בין יהודים לפלשתינים. ב־2022 המספר גדל ל־950 אירועים, וב־2023 עד כה היו כבר 600 אירועים (בפחות מחצי שנה). התמונה דומה באירועי טרור קשים שביצעו יהודים: 14 אירועים ב־2021, 25 אירועים ב־2022 ו־25 אירועי טרור מאז ראשית השנה. זה הוביל לזינוק בצווי המעצר המנהלי ליהודים: 0 ב־2021, 5 ב־2022 ו־8 ב־2023. גם בצווי הרחקה מהשטח יש עלייה: 23 צווים ב־2021, 43 צווים ב־2022 ו־24 צווים ב־2023.

ההסבר הנדוש קושר את העלייה בטרור היהודי לעלייה בטרור הפלשתיני. היקף הפיגועים (והנפגעים) הגדל מוביל גורמים מקרב הציבור היהודי "לצאת ולהגן על עצמו". זה טיעון מופרך, כמובן, מכל בחינה אפשרית: במדינה דמוקרטית מי שמגינים על הציבור הם כוחות הביטחון; לאדם פרטי אין אישור לקחת את החוק לידיים. ממילא, גם לא מדובר כאן בפעילות של הגנה על יישובים ועל אזרחים, אלא בפעילות נקם נטו: פגיעה בפלשתינים וברכושם, לרוב אזרחים שאינם מעורבים בטרור (הכפרים האחרונים שהותקפו, סילוואד, תורמוסעיא ואום ספא הם כפרים שקטים יחסית).

דומה שההסבר האמיתי כרוך במה שהקיצונים מזהים כרוח גב לפעילותם. יש לכך בלי סוף דוגמאות בעת האחרונה: משר האוצר סמוטריץ' שקרא למחוק את חווארה (וחזר בו) והגדיר את מעשי הטרור האחרונים שביצעו יהודים כ"פעולות־נגד אזרחיות", ועד לשר בן גביר שקרא לציבור היהודי "רוצו אל הגבעות, אני נותן לכם גיבוי". ויש עוד דוגמאות רבות, בעיקר במפלגות הימין, כאשר רוב שרי הממשלה שותקים לנוכח האירועים מחשש מזעם הבייס או לגורל הקואליציה.

מי שמגיב הוא, כמובן, העולם. הזעם בוושינגטון ובאירופה ניכר ונאמר, וסופו שיזיק בקרוב לישראל. כך גם הזעם בארצות ערב, הידידותיות יותר ופחות. הנזק הגדול יותר ייגרם בשטח: כל נקמה מובילה לנקמת־נגד, וחוזר חלילה. מעגל הדמים הזה רק יתגבר, ובמקום להגן על יהודים יוביל למותם של רבים נוספים.

שני נזקים נוספים ייגרמו מחוץ לשטח. הראשון, בהאג. מה שלא קרה בטבח גולדשטיין, עלול לקרות כעת. מאחר שהכתובת על הקיר, ראשי מערכת הביטחון לא יוכלו לטעון שוב ל"רעם ביום בהיר". הם, שמקריבים את חייהם למען הביטחון, עלולים לשלם בחירותם על הטרור היהודי, שבקלות יכול לשרוף שוב בית על יושביו.

הנזק השני, והחמור מכל, הוא מה שקורה לחברה הישראלית. מחברת מופת היא הופכת במהירות לחברה חולה, שבה כל דאלים גבר. הקיצוניים טוענים שהם הציונים החדשים, אבל אבוי לציונות שכזאת. מי שיורד בליל שבת כדי לשרוף בתים ורכבים, הוא לא דוגמה לכלום: הוא מחבל יהודי שמקומו בכלא. עדיף לכולנו שזה יקרה בטרם תגיע פורענות.