כבר תקופה ארוכה ששדרות נמצאת במוקד הקסאמים שנורים מעזה, וכעת הגיע ניצוץ של תקווה כשהממשלה וצה"ל יזמו מבצע חיסולים מוצלח ומדויק של בכירי הג'יהאד האסלאמי. השאלה היא למה מלכתחילה היינו צריכים להגיע למצב הזה.
פעם, כשצה"ל חיסל מבוקשים בעזה או בגדה, החיסול היה מקבל מקסימום איזושהי כותרת בינונית בעיתון, ואנחנו, תושבי שדרות ועוטף עזה, היינו ממשיכים בשגרת חיינו. היום כשצה"ל מתכנן חיסול, כמעט כל אזור הדרום מושבת. אין לימודים, אין עבודה, העסקים סגורים - מלחמה. המצב הזה, שבו כל תושבי הדרום עוזבים את עיסוקיהם היומיומיים ונותרים במתח לקראת הצפוי לבוא - נותן הרבה כבוד לארגוני הטרור. הם מרגישים שניצחו עוד לפני ששיגרו טיל אחד.
החשיבה הזאת בעייתית מאוד, ולכן כל הגישה הזו נועדה מראש לכישלון. אמנם לתקוף ולחסל את בכירי הג'יהאד זה מבורך, אבל באותה נשימה אסור לנו להצטייר כחלשים וכמפוחדים ולשתק את כל הדרום. התקיפות בעזה חייבות להיות ממושכות ורציפות. צריך לנצל את כל בנק המטרות הרחב, כולל אלו שטמונות עמוק במגירה למקרים יוצאי דופן. אין תושב שלא יגבה את הממשלה במהלך כזה. הרי מה יוצא דופן יותר מערים משותקות ומתושבים שנמלטים למקלטים? באיזו מדינה זה נחשב נורמלי?
לצערי, ארגוני הטרור האכזריים מכירים רק נוסחה אחת שיכולה להכניע אותם - כוח. אילו היה סיכוי אמיתי לשלום, אני כבן שדרות הייתי שמח על כך, אבל בינינו - אין עם מי לדבר. כל מי שמשלה את עצמו אחרת חולם בהקיץ. כששאלו אותי בבוקר לאחר התקיפה של צה"ל מדוע פניי קורנות, עניתי שהיום קרה משהו שונה. תושבי שדרות יכולים אחרי זמן רב להרים ראש ולחזור להאמין שיש סיכוי בעתיד לחיים שקטים וטובים יותר.
ילדינו גדלו בשדרות לחיים הזויים. כמעט כולם נפגעי חרדה וטראומה. הילדים האלה כבר מביאים לעולם הזה דור נוסף שיחווה את הסיוט המתמשך הזה. לא פעם שואלים אותי "למה אתה עדיין נשאר בשדרות?", ואני כהרגלי עונה: "בית לא עוזבים, ולא בורחים ממנו". אני בן שדרות גאה. תארו לכם שכולם היו עוזבים את שדרות ואת העוטף. אני חושב שזה היה סוף הדרך. במקום זאת אנחנו מייצרים תשובה מנצחת לאויבינו שמעבר לגדר. עוד ועוד תושבי חוץ מגיעים לגור באזור המטורף שלנו ומביעים בו אמון מלא.
בימי השפל הראשונים, כשהחלו הקסאמים, שדרות עמדה על 18 אלף תושבים. מאז כמעט הכפלנו את המספר. כיום מתגוררים בעיר 35 אלף איש, והיד עוד נטויה. גם בקיבוצי העוטף יש תפוסה מלאה וקשה להתקבל אליהם. זוהי תשובה ניצחת לאויבינו.
כולי תקווה שהממשלה תמשיך בקו החיסולים הממוקדים שיחזירו את ההרתעה ואת הביטחון לתושבי העוטף. ככל שנצטייר חזקים - כך ההרתעה תשקם את עצמה. ככל שנשדר חולשה - כך ההרתעה תישחק. החומה החזקה שנקראת תושבי שדרות והעוטף נסדקה בשנה האחרונה, על הממשלה להמשיך לעשות הכל כדי שהתקווה תחזור ללבבות תושבי הדרום. תקווה לימים טובים יותר עבור ילדינו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו