לא מספיק: התגובה של צה"ל - רק כדי לסמן "וי"

לפני שנתיים, דקות אחדות לאחר שנורו טילים לעבר ירושלים, צה"ל החזיר מכה מהממת בעזה. זה היה בימי הרמטכ"ל כוכבי. ברור שצה"ל היה מוכן ומימש באופן מיידי תוכנית מסוימת. צה"ל בדרך כלל מצליח יותר במכה הראשונה, וכשמתחילים חילופי מהלומות - התנהלותו נתונה לוויכוח.

בסבב הנוכחי, צה"ל לא נראה מוכן עם תגובה מתוכננת להתרחשויות שיגיעו בעקבות מות שובת הרעב חאדר עדנאן. מחבל ששובת רעב לא מת באופן פתאומי. גם לאפשר את מותו זאת החלטה. אפשר היה להתכונן לתרחיש מותו בתגובה מדודה, מדויקת, שתכאיב יותר לצד השני. התחושה היא שתגובת צה"ל בסבב הנוכחי נועדה לסמן "וי" על כמה יעדים, תוך שנזהרים חס וחלילה לא להרוג שם מישהו בטעות.

בצד של הדרג המדיני, ברור שרה"מ נתניהו הוא הגורם הדומיננטי בתגובה שראינו. אבל צריך להבהיר: במשולש הקודקוד של ההיררכיה הביטחונית קיימים גם הרמטכ"ל ושר הביטחון. אם רא"ל הלוי וגלנט היו תובעים תגובה חריפה ומכאיבה יותר, והיה להם מבצע מוכן ומשכנע - הם היו יכולים לכפות את רצונם. כך שברור שמדובר בהסכמה של שלישיית הצמרת.

השיקול המדיני גובר על הצבאי

ההתנהלות של נתניהו ברורה - הוא רצה להפגין שליטה באירוע ביטחוני עם פוטנציאל הידרדרות. האם ירי רקטות בעקבות מותו של עדנאן, ירי שלא נגרמו בו אבדות בנפש, שווה לישראל שניים עד ארבעה ימי לחימה? כנראה מראש היתה הבנה שהמטרה היא לסגור את האירוע. אבל קיים גם השיקול המדיני. החשש הקבוע של נתניהו הוא שמבצע מתגלגל עלול להסתבך ולהתמשך, ושבסופו תבוא התערבות של ארה"ב. דווקא התערבות אמריקנית טומנת בחובה מלכודות מדיניות בזירה הפלשתינית, ואילו סבב קצר בתיווך מצרי משאיר את הגורמים הבינלאומיים מחוץ למשחק.

בשורש הדברים, מדובר בשינוי תרבותי שצה"ל עובר כבר כ־25 שנה. צה"ל לא התנתק רק מעזה, אלא גם מהתרבות הצבאית שעליה נוסד, שלפיה צה"ל יהיה מסוגל למלא משימה עד תום, מתוך דבקות במטרה, ולהגיע להכרעה - רצוי מהירה. צה"ל כבר לא שם.

כפי שאפשר היה לראות במכתב המעורפל של הרמטכ"ל הלוי לחיילי צה"ל ולמפקדים, הם יקבלו ממנו משימות בהתאם ל"ערכי צה"ל". האם הממשלה מסוגלת היום להטיל על הצבא משימה פשוטה כמו הפסקת ירי הטילים מעזה והרס יכולת השיגור של ארגוני המחבלים? ספק רב אם לאור "ערכי צה"ל", צה"ל מסוגל להיענות לבקשתו של הדרג המדיני.

כך החל הדרג המדיני להתאים את דרישותיו זה שנים רבות למה שמנהיגי הצבא משדרים לו. התוצאה - סבבים חוזרים ונשנים והסתמכות על אפקט ההרתעה. ההרתעה עובדת, אבל באופן מוגבל, ותושבי מערב הנגב תמיד משלמים את המחיר כשבעזה או בטהרן מישהו מחליט שצריך לירות על היהודים. יש מחיר להשלמה של ישראל עם המצב הזה. זהו מחיר מוראלי, וגם תעמולתי: העולם מבין, בגלל השלמתה של ישראל, שהערבים בסך הכל מממשים איזו זכות טבעית להרוג יהודים.